שירים טובים? צ'ק. וויב טוב? דבאל צ'ק. הופעות מחשמלות? טריפל צ'ק. דה פז בנד הם כל מה שחובב מוסיקה טובה יכול לחלום. רוק בנשמה והופעות מטריפות הם רק חלק ממה שאפשר להגיד על הלהקה המדהימה הזו. ראיון עם סולנית הלהקה, גל דה פז.
תפסנו את דה פז שבוע לאחר הופעה מצוינת בפסטיבל זיגט—אחד מפסטיבלי המוסיקה הגדולים באירופה. גל, ששרה מתוך הנשמה עם עוצמות שירטיטו כל לב עם כוח נשמה אדיר על הבמה ומחוצה לה, הצליחה להטריף את הקהל בצורה שאנשים פשוט עברו, שמעו את המוסיקה והתאהבו בה. לא נשארו אדישים ורצו בהמוניהם לבמה.
ש: אז, איך הייתה ההרגשה בהופעה בזיגט?
ת: מדהימה. היה מאוד כיף. גם הפסטיבל עצמו היה פסטיבל מדהים בכל המופעים שראיתי. גם, אתה יודע, הקהל היה מהמם וכל הקהל הישראלי שהגיע בכלל היה מדהים.
ש: לאור הפידבק החיובי שקיבלנו מאנשים לא ישראלים שאמרו ששמעו אתכם והיו חייבים לבוא, מה את חושבת על הפידבק?
ת: מדהים, מה אפשר לחשוב עליו? הכי כיף זה כשאנשים מארצות אחרות ואנשים שלא מכירים פתאום נמשכים לזה, מתאהבים בזה וזה הכי טוב שיש.
ש: מי האמנים שהכי השפיעו עליך להיכנס למוסיקה? מהארץ? מהעולם
ת: הייתי ילדה, מן הסתם שהייתי שומעת יותר וויטני יוסטון, מייקל ג'קסון. אך לאורך השנים גיליתי אחר-כך את לד זפלין, הביטלס, ארית'ה פרנקלין, את הדורז, ג'ו קוקר, ארטיק מנקיז, איימי ויינהאוס, ג'ניס ג'ופלין וזה לא נגמר וכל הזמן יש עוד. מן הסתם יש יותר מסה מפעם אבל זה לא נגמר-אני שומעת כמו עכשיו.
ש: יש אמן ספציפי שאיתן תשמחי לעשות שיתוף-פעולה?
ת: ג'ק וויט, אריתה פרנקלין ממש, אלטון ג'ון-אם הייתי מקבלת טלפון. הייתי מתייצבת.
ש: מאיזו בחינה האלבום האחרון אחר?
ת: מבחינת גישת עבודה, מבחינה מוזיקלית, מבחינת כתיבת השירים, מבחינת השירה, הביצוע- מהמון בחינות. עברנו מעין מטמורפוזה. עיקר האנרגיה הולכת לאלבום.
ש: אם היית יכולה להמליץ על אלבום שבהתחלה לא התחברת אליו, אבל אחר-כך ככל שהמשכת לשמוע אותו, היה קליק והתחברת אליו?
ת: קרה לי עם נירוונה. נוורמינד של נירוונה. לא התחברתי בכלל בהתחלה. כל פעם ניסיתי לחזור לשם. הבנתי שיש שם משהו. אי-אפשר להתכחש לזה. אף-פעם לא תפס אותי. פתאום, הייתי בסיאטל. ואז אמרתי 'טוב אני בסיאטל- אז אשים שיר של נירוונה'. סוף סוף בסיאטל הבנתי את נירוונה. פתאום התחבר לי. שם על המים ומאז, אני ממש אוהבת. אלבום גאוני.
ש: מה החוויה שאת הכי לקחת מההופעה של זיגט?
ת: הקהל הישראלי באופן חד-משמעי. תראה, ברור שהמטרה-אנחנו מסתובבים בעולם- היא להפיץ את המוסיקה ולחוות חוויות שהן אחרות, תרבויות שונות, לראות איך זה מרגיש. להגיע לכמה שיותר אנשים. אבל, הייתי במשך חודש בטור. זה נוסעים, ואז חזרתי וקצת עם הבן. כאילו פתאום בכל הזר והאחר הזה, אתה פתאום מקבל מסה של אהבה נהדרת, ששרים את המילים והקהל הישראלי הוא קהל אחר. כמו שהקהל הגרמני הוא קהל אחר, כמו הקהל ההונגרי- כל קהל הוא קהל אחר. אבל בגלל שזה הבית והאווירה הכי ישראלית בעולם ואתה רואה אותה עוד, בחו"ל- זה חימם לי את הלב, יותר הכל.
ש: יש לך חוויה, ממש זכורה או שממש שינתה אותך, מבין כל ההופעות שעשיתם? הופעה אחת ספציפית ממנה את אומרת חווית 'וואו'. הפתיע ושינה אותך?
ת: כן, ברור. כל הופעה, כמו שאני מרגישה שכל שיר שאני כותבת, כל אלבום שאני מקליטה משנה אותי ומקלף ממני שכבות ומוסיף שכבות אז אני מרגישה שככה כל הופעה שאני עושה – וזה לא משנה שהיום אולי אני פחות מתרגשת מרוב ההופעות מאשר בעבר. אבל אני לוקחת אותם למקום אחר. כל הופעה היא שיעור וכול בן אדם הוא עולם וזה אף-פעם לא אותו דבר. אין דבר שמשתווה לזה, לשתי החוויות האלה-גם אולפן וגם במה. כל אחת היא קיצון שאתה חי עם עצמך. שהיא פשוט רכבת הרים, לטוב ולרע.
חיפשנו ברחבי הקהל לאחר ההופעה המחשמלת של דה פז בפסטיבל מישהו לדבר איתו. קאזואו נקמורה, בן 30 מסינגפור, אמר: "הקול שלה, מעין שילוב של ג'ניס ג'ופלין ואיימי ויינהאוס, ופשוט הייתי חייב לראות אותה". אניטה, הונגריה בשנות ה-30 לחייה, אמרה: "היינו בסביבה ופשוט שמענו את הקול ואת המוסיקה ונמשכנו לזה".
