מגזין לתוך הלילה היה מיזם. מיזם עיתונאי. האמנו כי הנושאים החשובים לנו לא מדווחים, לא מיוצגים, לא מפורסמים. בזמן ממשלת בנט-לפיד אט אט כל אחד חזר לעיסוקיו. חשבנו, תהינו, קיווינו שהשלטון הישראלי יבין כי כוח משחית. כי עצם עמידתך על הברז, אינו בהכרח אומר כי בכוחך לעשות כעולה על רוחך עם החיים של כלל אזרחי המדינה. טעינו. טעינו טעות מרה. כעת, חלקנו חוזרים.
אני לא יודע אם זה היה מאורעות השבעה באוקטובר 2023. אני לא יודע אם זה היה המהפכה או ההפיכה המשפטית של ינואר 2023. אני לא זוכר אם זה היה נאום הניצחון של יו"ר הציונות הדתית בצלאל סמוטריץ' בבחירות האחרונות. "אנחנו מתכוונים לקחת את האמון הגדול שקיבלנו מכם, ולרתום אותו כדי לעשות שינוי אמיתי ולממש מדיניות ימין" אמר סמוטריץ', והרחיב: "נחזק בעזרת השם את הזהות היהודית של מדינת ישראל כי היא סלע קיומנו. נפעל, בעזרת השם, להחזרת הביטחון והמשילות. נחזיר את הגאווה הלאומית, והכבוד הלאומי, למדינת ישראל. נדאג שאנשים בכל רחבי המדינה יחיו בביטחון ולא יחששו להסתובב ברחובות. נילחם בכל הכוח בטרור, ונכה באויבנו מבפנים ומבחוץ". בהמשך הנאום, סמוטריץ' הכריז כי הציונות הדתית גם תממש את תוכניתם לתיקון מערכת המשפט. "זו הדרך לעשות צדק, וזה מה שמדינת ישראל צריכה עכשיו". מספר מועט של חודשים אחר כך תבוא הכרזתו של שר המשפטים יריב לוין, והיתר היסטוריה.
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
- פרט טכני? לאחר פרשת ההדתה האחרונה, הטכניון הציב יעד לאירוע חברתי ביום שישי עוד כחודש
- לראשונה בישראל: התגלה מטבע רומי נדיר מלפני 1850 שנה הנושא את דיוקנה של אלת הירח בחוף הכרמל
- ב-28 מוקדים ברחבי הארץ, מאות הפגינו בקריאות אחדות ודמוקרטיה ונגד חזרה אפשרית של יו"ר האופוזיציה לכס השלטון
מהשבעה באוקטובר נחרטו אירועים רבים, ותחושות רבות. הדבר הזכור לי ביותר הוא חוסר האונים. חוסר האונים מאפשרות לעזור למכרים שאינם עונים. שאין אפשרות להגיע. במשך יומיים, מספר רב של יישובים מפוחמים, חרבים ומבכים היו כבושים בידי ארגון טרור. תמונות שבחיי הקצרים לא חשבתי אפשריות. מכונת הרעל מבית הקואליציה חטפה מהלומה אף היא. בשבועות הראשונים למלחמה היא גמגמה. לא פעלה חלק. לא עוד. גלגליה חזרו למסלולם. לדוגמא המקרה הלא שגרתי של תא"ל דן גולדפוס בעת שביקר את ההנהגה הפוליטית הישראלית בעת מלחמה ברצועת עזה. אמנם היו פרסומים ברשתות החברתיות בדבר שינויים בערך הויקיפדיה של הקצין המוערך. אך לדעתי אותם פרסומים לא ירדו לסוף דעת המהלך. כאמור, המאבק בתודעה הישראלית דרך עריכות מגמתיות בשירות האנציקלופדי ידועות ברבים.
בתקשורת הישראלית בעבר אף פרסמו שינויים מגמתיים על-מנת לגמד את אחריות הדרג המדיני במחדל השבעה באוקטובר. בערך הוויקיפדיה של גולדפוס "צוין" לפתע, עם דבר הביקורת נגד ההנהגה הפוליטית בנאומו, כי היה בוגר קרן וקסנר באוניברסיטת הרווארד. טענה לא מבוססת, אך סדין אדום עבור כל תומך רה"מ בנימין נתניהו. עם תיקון הערך מחדש במסגרת אותן מאבקי כוחות, החלה לצוף בפורומי ידיעות מבזק כאלה ואחרים, הידועים לעיתונאים, ידיעה כי מנסים להסתיר את היות גולדפוס כבוגר הקרן המדוברת. זאת ללא פירוט השתלשלות השתלת המידע הלא מבוסס, או במילה חריפה יותר כוזב, בערך הויקיפדיה. מנהלי אותם פורומים סגרו את ההתכתבויות בנוגע לאותו פרסום כלא רלוונטי. אך הרפש נשאר. זוהי רק דוגמא אחת לכך שהמכונה חזרה לעבודה, למרות שלמודי ניסיון כבר רואים את עבודתה למרחק.
כעת, נדמה כי הכל חוזר לעולם שהיה. העולם לפני השבעה באוקטובר. העולם של ההפיכה. של ניצול הכוח. של דרדור ושבירת כל המערכת הדמוקרטית הישראלית. לכן, חלקנו החלטנו לחזור. לא מתוך צפייה לשינוי, כפי שהיה. אלא כדי להעלות מודעות. מודעות למהלכים במחשכים. למחטפים ולדברים הנסתרים. נסתרים בשל הטלת הזרקור על הפיצוצים, על המלחמה, על ההרוגים, על הפצועים. כל אלו חשובים. אך חשובים הערכים שהניעו אותם להילחם. ישראל שבשמה נלחמו לא תחדל מלהתקיים. זהו קרב בלימה, לא התקפת פריצה. בעת שאנו רואים כי חומות המבצר רועדות מאבני הבליסטרה השורקות מעל. עלינו להתאסף ולאזור אומץ. קריאה אחרונה לדגל.
