הספר מאת ההיסטוריון ג'יילס מילטון מחד לא מחדש הרבה לחובבי ההיסטוריה, ומנגד לא מתיימר להיות שום דבר חוץ מספר העשרה לאלו שאינם מעורים או לא מחפשים אירועים מיוחדים בהיסטוריה.
כשסיימתי לקרוא את הספר, התאכזבתי קשות. הספר היה אמור לגולל סיפורים, אירועים והיסטוריה מרתקת שיפתיעו אפילו את חובבי ההיסטוריה האדוקים ביותר. או לפחות לחדש בראיה ההיסטורית של אנשים מתעניינים. כל כך ציפיתי לקרוא בתחילה את הספר מהתקציר המפתה של הספר בכריכתו. עם דוגמאות על מאורעות כמו "הסיפור של סטלין, ששדד פעם בנק בעזרת חבריו מהעולם התחתון על מנת לממן את התנועה הבולשביקית" או "על הר געש שהחריב עיר שלמה בשנת 1902 והשאיר רק שלושה ניצולים, בהם אישה שנמצאה מחוסרת הכרה על סירה שנסחפה אל הים, וכשהתעוררה לא היה לה מושג כיצד הגיעה לשם". דוגמאות שרק גרמו לי להתרגש כשהחזקתי את הספר בידיי. אך ברגע שהתחלתי לקרוא, ולקרוא, ולהעמיק בספר מתבררת העובדה הפשוטה. מה שקיבלנו לא היה בכותרת. מנגד, היו הסברים וסיפורים על מאורעות היסטוריה פופולרית – ולא רק זו אלא היסטוריה יחסית (ואני אומר יחסית כי רובו המוחלט אכן מתרחש בתקופה- א"ו) מודרנית. אני לא אומר שהספר לא חידש לי במאורעות ובידע. אני אומר שהוא בחר להתעסק באותה מידה שהתעסק במאורעות עלומים במאורעות דיי מפורסמים שמי שראה לנכון להתעניין בהיסטוריה מודרנית כבר קרא אותם. הספר עצמו הוא ספר מהנה. הסיפורים ההיסטוריים בו כתובים טוב ורואים כי העורך והסופר עצמו עבדו רבות על מנת לפשט ולהפוך את המאורעות ההיסטוריה קלים להנגשה לקורא הישר. אבל בכך שבחלקו הוא עוסק בהיסטוריה פופולארית, הוא מאבד מערכו. כל מה שרציתי זה היסטוריה שלא ידעתי ואותה אני מקבל פה בחלקה. המון מאורעות כמו הבריחה מאלקטרז, קבורתו וחטיפת גופתו של צ'רלי צ'אפלין והמקרה המיוחד של היראו אונודה- לא חידשו לי מאומה. לסיכום- הספר מקבל במדד "לתוך הלילה" שלושה כוכבים מתוך חמש. הוא ספר מוצלח, אבל לא מממש את הפוטנציאל שלו.
