חבר בקבינט המלחמה שאינה נגמרת, יו"ר המחנה הממלכתי בני גנץ פסח מעל נקודת היציאה האופטימלית שלו מהממשלה. 133 חטופים וחטופות, חיים ומתים, עדיין בידי ארגוני הטרור העזתיים מעל 200 ימים, והממשלה ההרסנית הזו עדיין עומדת על כנה. ההשפעות של הפיכת אותם אזרחי המדינה למגש הכסף של שלטון פוליטי כלשהו, והניסיון להפוך את משפחותיהם לאויבי ציבור הוא עוד בור ערכי שהממשל הנוכחי חותר אליו.
רבות ידובר בעולם האקדמי שנים קדימה על המצב אליו נקלעה מדינת ישראל. אמנם זו הערכה בלבד, אבל רבות הזוויות למחדל, לעיוורון, להרס ולחורבן של ממשלת ישראל הנוכחית. אבל אם נניח שנייה להרכב המקורי של ממשלת החורבן, ונסתכל לעבר תוספות החיזוק של הממשלה הנוכחית, ניווכח עד כמה המערכת הפוליטית נמצאת במערבולת. כמו השכפ"צ המתייצב עם קריאתו, יו"ר המחנה הממלכתי התייצב לדגל. לא לדגל המדינה, אלא לדגל קריאות ראש הממשלה בנימין נתניהו. עם בוא האסון, הרכב הקואליציה חטף מהלומה אלקטורלית ובצדק רב. הם אלו שהביאנו עד הלום. נתניהו שיחק על זמן. הסתמך על הנחת הייסוד הממסדית של הפוליטיקה הישראלית. הציבור שוכח, ולכן הציבור ישלם. עובדה. נתניהו צדק. בסקרים האחרונים מצבו של גנץ, והמחנה הממלכתי בראשותו, החל לדשדש בעוד קרנו של רה"מ התחיל לזרוח מחדש. "המחנה הממלכתי ממשיכה במגמת הצלילה" קראו בגופי התקשורת.
- דעה: הגנץ צריך ללכת, האיזנקוט צריך להחליט
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
הליכוד, אגב, משמר את כוחו לאחר שעבר את רף ה-20 מנדטים. כבר אמרנו. הציבור ישכח, והציבור ישלם. חברו לסיעה ולדרגה של גנץ, ח"כ גדי אייזנקוט, קבע בעבר קו מנחה בנוגע ליציאתו מממשלת ומקבינט המלחמה. בינתיים, אייזנקוט בעצמו לא פורש ממעמד השר בקבינט. על כך רה"מ משחק. על רגש "המבוגר האחראי" של הסובבים אותו. גנץ אף לא שש להתניע מהלכי יציאה עם המכשולים התמוהים לעסקת חזרת חטופים מצדו של נתניהו. גם לא כאשר כל הלך הרוח הממלכתי נשחק. סיסמת הקוריוז של ההיחלצות מאשמה של הממשלה הנוכחית, "ביחד ננצח", כבר מזמן פגה. הציטוט הזכור של שר מסוים מועדת החקירה לאסון מירון שלט. "אני אחראי, אך אחריות אין פירושה אשמה". תסתכלו רק תיעוד אחד ממחאה מול ביתו של השר גנץ. עם קריאות "אתה שותף, אתה אשם", היו מעצרים אלימים של שני מפגינים לאחר הדלקת מדורה במקום. עם שוטרים וכוחות משמר הגבול. חלקם ללא תג זיהוי. חלקם רעולי פנים. גנץ בשלו, התעלם.
נתניהו בימי המלחמה הראשונים היה נואש ללגיטימציה ולהרגעת השטח. הוא קיבל את זה עם הצטרפות המחנה הממלכתי לממשלה. כעת, נעבור לשימוש הדואלי של נתניהו בגנץ. בימים אלה, כאשר רכבת המשכיות שלטונו של נתניהו דוהרת, גנץ משמש כפקק לחץ לגלי המחאות. להשבת החטופים, למען בחירות, נגד הנהנתנות השלטונית או ניסיונות ממוחזרים להתנעת מהלכים נגד מערכת המשפט. רק תבחרו. נתניהו מצדו, לא יתפשר כנראה על ביטול הרעיון לבחירות עד סוף השנה הנוכחית. היעד הוא ככל הנראה בעל טבע יותר אמורפי. עד הגעה בסקרים של הליכוד בראשות נתניהו לסף ה-30, או אף חציה מעבר לאותו רוביקון. במקביל, ישנם כאלו בממשלה שמצהירים על רעיונות נושנים טרום ה-7 באוקטובר. אחד מהם הוא רעיון הארכת כהונת הממשלה בעוד שנה (לפחות), כך לפחות ע"פ שר הביטוי והשיכון, יו"ר יהדות התורה יצחק גולדקנופף. "אם הדבר אפשרי מבחינה חוקית, יש מקום לשקול את זה. עד מתי נאריך את הכהונה? עד שנדע שכולנו יכולים לצאת לבחירות" אמר גולדקנופף לאתר וואלה.
בד בבד, הנהנתנות חוגגת. ליועץ ניו מדיה של רה"מ ניתן היתר לשימוש בצ'קלקה בהחרגה מלאה מהנהלים הכתובים. לאישור הרשמי אנחנו עדיין מחכים. מנכ"ל משרד רה"מ, יוסי שלי, הגיש נתונים לא נכונים לבחינת ועדת הכספים בדבר הוצאות מעון ראש הממשלה בקיסריה לשנת 2023. בהפחתה של עשרות אלפי שקלים. ע"פ דיווח חדשות 13 בשבוע שעבר, שלי כלל לא קיבל את אישורו של חשב משרד ראש הממשלה לנתונים טרם הגשתם. מי יודע אם נתונים נוספים שהתבקשו ע"י גופים נוספים הוגשו לא כהלכה? אותו שלי, ע"פ גידי וייץ בעיתון הארץ, הציע הצעה מפתה לאחת העדות במשפטי רה"מ. היועצת המשפטית של משרד רה"מ שלומית ברנע פרגו. ההצעה כללה יציאה לחופשה בשכר מלא עד לפרישתה עוד כשנה. שלי, מצדו, הכחיש.
כך, עולם כמנהגו נוהג. חברי הקואליציה ממשיכים לזרוע רעל וטענות כזב במקרה הטוב, ורשעיות במקרה הרע, נגד על שבב ביקורת. אפילו אם הוא מופנה מצד משפחות החטופים המופקרות לגורלן וגורל אהוביהם. בינתיים הזמן נמרח, ואיתו הזיכרון הקולקטיבי. רק משפחות החטופים ממשיכות לזעוק את זעקתן.
