לאחר הקרנת סרטה החדש "מר. ג'ונס" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי ה-35 בחיפה בחודש שעבר, מערכת מגזין לתוך הלילה התיישבה לשיחה עם במאית הסרט אגניישקה הולנד על אמת, מחיר אמירת האמת, עיתונאות ומה שביניהן.
מהו המחיר של אמירת האמת? מהי אמת? והאם ברגע האמת יהיה לך מספיק אומץ לפעול על פי מצפון ולא ע"פ פחד? מתחילת הסרט המהפנט של הבמאית והיוצרת אגניישקה הולנד השאלות האלה ליוו אותי ועדיין מלוות אותי כעת. אני לא יכול להוציא מראשי את השאלה התהומית הזו מהראש. שאלה בסיסית. האם גם אתה תהיה קונפורמיסט בהינתן ההזדמנות? כה רבות השאלות. לדעתי, זה גם סימן ההיכר ליוצרת גדולה.
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
- פרט טכני? לאחר פרשת ההדתה האחרונה, הטכניון הציב יעד לאירוע חברתי ביום שישי עוד כחודש
עלילת סרטה של הולנד, מר. ג'ונס, מבוססת על הסיפור האמיתי מאחורי חשיפת אחת מפשעי משטרו של סטאלין בברה"מ: ההולודומור. במילים פשוטות, גוויעת האוכלוסייה האוקראינית למען מנוע התיעוש של תכנית החומש הסובייטית בשנות ה-30 של המאה הקודמת. הוא עוסק בין היתר באתיקה עיתונאית, בהשחתה ערכית כתוצר ישיר של כוח ובטבע האנושי. דיווחיו הקשים של ג'ונס היוו בין היתר, ולכל הפחות, השראה ליוצר לא פחות חשוב: ג'ורג' אורוול. דמותו של אורוול, שבסרט מלווה אותנו עם כתיבתו של הספר האייקוני "חוות החיות", מאירה את הדרך לצופה. אך אף פעם לא מדריכה אותו.
"שאלתי את עצמי 'מהי משמעות האמת? האם האמת היא באמת האמת?'. אנחנו חיים בתקופה שנקראת פוסט-אמת. ואנשים באמת מאמינים [כיום] שמה שהם מאמינים בו הוא האמת" אמרה הולנד, וקבעה: "אפשר להגיד שהאמת לא קיימת יותר. שיש מספר מצומצם מאוד של דברים שכל האנשים כיום מסכימים עליו שהוא בהחלט אמיתי. אז אני רוצה להבחין בין האמת לבין עובדות. ועובדות זה משהו שאתה יכול להוכיח פיזית".
"אני מציגה את העובדה כי האנשים מתו (באירוע ההולודומור באוקראינה- א"ו) מרעב וכי זה אורגן ברמה מסוימת ע"י הרשויות הסובייטיות וסטאלין" אמרה הולנד, והרחיבה: "באותו זמן, אחרי שהעיתונאי, בעל פרס הפוליצר כלומר מישהו בעל סמכות עצומה, בא ואמר: 'זה לא נכון. הם לא מתים. זו המצאה. זו המצאה או תעמולה'. באותו רגע, אנחנו חסרי-אונים. צופי הסרט, החברה והאנשים הם חסרי אונים כי הם לא יודעים למי להאמין. הם לא יכולים לבדוק את העובדות לבדם".
לדבריה, רבים מהצופים לא היו הולכים לאוקראינה. הם לא ילכו לעזה. הם לא ילכו לסוריה ברגע זה כשהטורקים מפציצים את הטריטוריה הכורדית. "הם צריכים להאמין לצד אחד שהכי אמין מבחינתם. זו הסכנה של עולם כה מקוטב. אלה סוגי האתיקה המקצועיים, מוראליים של העיתונאים שנעלמים" אמרה הולנד וציינה: "האנשים הולכים רק אחר התקשורת שמגיבה לציפיות, לרעיונות, לדעות ולאמונות שלהם".
"התקשורת הזו יודעת שהקוראים, הצופים או המאזינים שלה לא יצפו ממנה להציג את האמת שלא נוחה להם. אז התקשורת הזו מספקת את ה'אמת' שציפו ממנה ושמשרתת אג'נדות פוליטיות או אידיאולוגיות גדולות יותר. אנחנו במהלך אסון מוחלט, שבו שום דבר לא אמת ושום דבר לא אמיתי. אנחנו חיים מעין בועות של מטריקס".
הולנד הוסיפה כי "אנחנו במצב של 'לפני' אסון אפשרי. שהצטברות של אתגריפ, בעיות, פחדים וסכנות גדול באותה מידה כמו בתקופה בין מלחמות העולם, בחלק הראשון של המאה ה-20", וקבעה: "אנחנו צריכים מדיה אובייקטיבית, חופשיה וחוקרת בכדי להבחין בין הבדיה המוחלטת לבין העובדה המוחלטת. לפחות זה המינימום. אך אנחנו מפסידים במאבק".
מנגד, הולנד סייגה את דבריה בכך ש"עדיין יש אנשים כאלה: העיתונאים החוקרים שלעיתים משלמים מחיר כבד- כמו העיתונאים ברוסיה או בטורקיה. המאסרים באיראן". דמותו הראשית של העיתונאי הוולשי גארת' ג'ונס , שם עלום במערב אך באוקראינה מעין גיבור עממי, היא אחת כזו. בסקרנות, ובמידה רבה נאיביות, הוא יוצא בעקבות דבר הנדמה לו תמוה. בד בבד, הולנד הסבירה כי היו מספר מטרות מדויקות לסרט. האחת, להציג לעולם את פשעיו של סטאלין ובמקביל להראות את הבנאליות של הרוע. ההבלגה של העולם על פשעים נוראיים של משטרים. "לחלוק כבוד לקורבנות אךגם להראות את המכניזם שמאפשר פשע שכזה" אמרה הולנד. דבר נוסף שהסרט עוסק בו הוא הגיבור "שבנאיביות ובצורה טהורה איכשהו גם אמיץ וכנה בנוגע לאחראיות שלו [בנוגע לסיפור]" אמרה הולנד, והוסיפה: "אני חושבת שלכל אחד יש אחראיות מסוימת בעולם הזה".
חלק מהשפעות הצילום בסרט הקיים הושפעו מהקולנוע הסובייטי. מהקולנוע שניסה להציג אך ורק את האמת הסובייטית. אמת שלעתים לא הסתדרה עם המציאות.
