בארץ תרבות

מפרק את הבמה

עם ליריקה טובה, ביט נהדר והרבה שואו- דודו פארוק מוכיח לכולם שהוא גדול. עכשיו השאלה היחידה האם יישאר רק במחוזותינו.

הצלע הטובה של הדואו דד פרז פעם אמר "דבר אחד בנוגע למוסיקה, כשהיא פוגעת אתה לא מרגיש כאב". פארוק בשבוע שעבר הוכיח שמעבר למוסיקה שלו ולמה שרבים חשבו כאקט קומי בעיקר הוא מצליח לספק משהו שכמעט לא נראה בארצנו הקטנטונת, בטח לא מאמן ישראלי. אפילו בראפ. סופסוף יש שואו מטורף ואמין למקור כמו שראפ אמור להיות. לא מתחשבן, לא מתנצל אך בעיקר נותן הופעה טוב- עם נאמנות לעיקר ולא מתחשבת.

פארוק נכנס לבמה דרך אתמה באוויר, מרחף כמו מלאך על כנפי מוסיקה מזרחית כשמחובר אליו דילדו עצום באורך חצי מטר. בדיוק לאסור המתאים. ביצוע המופע היה טוב, אפילו היה שיתוף פעולה עם אמן מיינסטרים(קובי עוז). פארוק הבין שצריך להתברגן על מישהו מהברנג'ה על מנת להחליק את הכניסה. הוא הבין שצריך להביא את הדבר המיתי. משהו לא מסדרת ההופעות הבנאליות המעטרות את הסצנה המצומצמת פה בארץ והוא סיפק את הסחורה. כעת, ניתן להגדירו יותר מתופעת רשת. כתופעת טבע כוחנית. נצטרך לראות אם ירצה לעשות משהו מעבר.

כל האירוע הופק בשיתוף מותג הקונדומים אר3, שסיפק מתוצרתו בכניסה עם סטיקרי דודו-בום בום וגם עם הכניסה המאובטחת לדודו-מוביל. רוב הקהל היו גברים צעירים בגילאי העשרים. רובם דיקלמו את המילים. זה לא מנע מהבלחות נשיות פה ושם להיטמע ברקע. כל זה רק אומר כמה אנרגיה יש לפארוק בעיני מעריציו. לאיפה זה זורם רק הזמן יגיד. כל מה שנשאר זה לנוח כמו שדרן מצרי בפני גול של סלאח בדקה ה-90. עם עארק בצד, כמובן.

Print Friendly, PDF & Email

About the author

אלון ויס, מערכת "לתוך הלילה"