עם כל הביטחון, ספינים, ושמועות מסתובבות בקרוסלות של מהדורות החדשות, הגיע הזמן לנסות להסביר. אריה הלבר ינסה להסביר, מהזוויות שלו.
חודש לפני בחירות סבב מספר שלוש, והשעון מתקתק. מה שהתחיל בקול אנקה חלושה, נמשך בקול גניחה מיוסרת, בטוח יסתיים בנפילה ופציעה שתשבית את המירוץ. ניתן לזהות את כיווני הקמפיין של המפלגות השונות. מפלגת בנימין נתניהו, סליחה הליכוד, מציגה את ההצגה האחרונה בעיר. "הפוליטיקאי מעולם אחר". אכן, עולם אחר. קמפיין בנימין נתניהו רק מעצים ומקלס את הישגי המנהיג. "הסכם המאה" שהוא אינו בעל הדעה, הקשב שמצדם של שואי עולם וניצול ציני של נושא השואה, הדלתות הרב תכליתיות שראשית פתוחות אך בעצם סגורות מסביב לגלובוס ורשימת הבלופים נכוחה.
- דעה: הגנץ צריך ללכת, האיזנקוט צריך להחליט
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
"כחול-לבן" מתמקדת אך ורק בהמשך קיומה של מדינת ישראל כיהודית ודמוקרטית. שמירה על צה"ל חזק וריבונות המדינה תוך כדי הליכה על התפר הדק של כיבוד רשויות החוק. משהו שמפלגת השלטון פשוט לא עושה. ריבונות ישראל, רשויות אכיפת החוק ומערכות ממלכתיות, מה לא היה חשוף למתקפות בלתי פוסקות מצדם של המעגלים ה"עוטפים" את המנהיג העליון?
מבחינתי, העמידה על כך שאדם מואשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים לא יכול להוביל את המדינה היא בסיסית. "הרשימה המשותפת", בתמריץ הויאגרה המדינית של "תכנית המאה", מתמקדת בזכויותיהם החיוניות והלגיטימיות של ערביי ישראל כאזרחים שווי זכויות במדינה. המטרה? הגדלת המעורבות בכל רבדי החברה הישראלית.
"העבודה-מרץ-גשר" מצביעים על מה שכבר היה ברור לחלוטין. ללכת עם האמת עד הסוף. כי אם לא אלך עם האמת שלי, אז מה אני? רה"מ אופורטוניסט ללא אידיאולוגיה? כנראה שכן. אם המטרה היא שלום, כנראה שדרכו של הבונבון-נתניהו כבר לא עובדת.
רשימת "ימינה", כמה כזבים להפריך, כמה מעט זמן. אם היו מרימים את "המשולש הערכי" של הציונות-הדתית לתפיסת הרשימה, זה היה נראה כמו נקודה אחת. כי למעשה מבחינת הרשימה הזו, יש רק אמת אחת. קדושת הארץ, ועזבו אתכם עם ישראל. הנחמה היחידה היא התנגדות להסכם המאה. גם זה לא טוב, אז נהדר. תמשיכו כך. רשימת "ישראל ביתנו" מחדדים את המסר על היותה לשון- המאזניים, ה"קינג-מייקר" תרתי משמע. היא זו שתכריע, כמו בבחירות הקודמות, מי יהיה בראשות הממשלה. סלידה מכפייה דתית היא בראש מענייניה, וכאן ראש ממשלתנו בבעיה.
המפלגות הדתיות, הן למען עצמן. הן מגזריות, והן אוהבות את זה כך. אם באמיתות עסקינן, חלקן אפילו לא ציוניות. אדרבא, הן סולדות מהרעיון. הרבה ווקטורים ורצונות. מעניין איך יסתדרו הכוכבים בשמיים. מעניין מה יבחר עם ישראל, שוחד או טוהר בחירות. אמת או למחול. הבחירה בידם.
