ביקורת סרטים: ילד זהב

"ילד דבש", בתסריט פרי עטו של שיה לה-באף המבוסס על קטעים אוטוביוגרפיים מחייו, הוא אחד הסרטים המעניינים של השנה. הוא נותן קול למה שקורה מאחורי הקלעים לחיים של אותם ילדים כוכבי הוליווד. האפשרות שיהפוך לסרט קאלט בהחלט ממשית.

הסרט העלילתי הראשון של הבמאית עלמה הראל מגולל סיפור התבגרות של ילד שחקן שקרנו עולה בתחילת שנות האלפיים, עם הורים במערכת יחסים הרסנית. כשאביו חייל משוחרר אלכוהוליסט שנגע בעסקי הקולנוע. הסרט מציג בפני הצופה ילדות שבורה, עד התפכחות לגביה ברטרוספקטיבה.

הסרט לא מושלם אך הוא בהחלט סרט טוב. לא סתם זכה לתשואות בפסטיבל סאנדנס. לה-באף עצמו משחק את דמות האב בסרט. דמות המבוססת על אביו שלו. בכך זוהי יצירה אישית של השחקן המוערך, בעוד שזוהי יצירה קולנועית שעשויה להיות מסחרית. זוהי יצירה מהפנטת מהתחלה ועד הסוף. ציון לשבח צריך לתת לנואה ג'ופה המגלם את הילד בסרט ואף ללה-באף עצמו. במידה מסוימת, הוא מקבע את הסטנדרט החדש שלו בשחקן איכות מורכב. הופעתו פשוט מהממת. אנחנו צופים שבעקבות ההופעה בסרט שניהם יקבלו תפקידים רבים אחרים. בהתאם, ג'ופה מגלם את הילד בווירטואוזיות. אחרי הכל, הרבה זמן עבר מאז עידן הרובוטריקים.

בעצם יצירת סרט שכזה, לה-באף אולי מבקר את חייו אבל גם את המכלול של הילדים-כוכבים ההוליוודיים באשר הם. מעגל חברתי בו היה חלק, רבים מהם לא הצליחו להתרומם מעבר לגיל העשרה בעשייה הקולנועית. גם הרומן החטוף בין לה-באף למגלמת הדמות הנשית בסרט, הזמרת אף.קיי.איי טוויגס, שהתפתח כנראה על סט הסרט מוסיף עניין מסוים.

מערכת לתוך הלילה מבצעת את התסריט ונותנת ארבעה מתוך חמישה כוכבים ל"ילד דבש" של עלמה הראל.