סרטו החדש של ג'יימס מנגולד "פורד נגד פרארי" הוא יותר מכל דבר אחר דרמת ספורט טהורה. גם אם אתם לא מכורים לספורט הבנזין, צמיגים חרוכים וצליל המנוע הרועם, עבודת הבימוי הטובה יחד עם הכימיה הנהדרת בין השחקנים הראשיים יעשו לכם את כל ההבדל.
"פורד נגד פרארי" הוא לא "ראש" של רון האוורד, וטוב שכך. הוא הרבה יותר עמוק מסרט על יריבות על המסלול, מי מהיר יותר, חזק יותר או בעל וירטואוזיות חזקה יותר. הסרט מציג את מאמצי פורד להיכנס לעסקי מירוצי המכוניות ואת הניסיונות לצאת מהתדמית השבלונית שכל-כך אפיינה אותה בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת. וכאן, נכנסים לנו כמו בורג לגלגל הגיבורים.
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
- פרט טכני? לאחר פרשת ההדתה האחרונה, הטכניון הציב יעד לאירוע חברתי ביום שישי עוד כחודש
הדמויות בסרט כאן אינן מוצגות בחד גוניות. אתם לא תמצאו כאן את מה שמוצג כחיי נהנתנות וזוהר כמו בטלוויזיה. מה שאתם כן תמצאו פה זה בהתבסס במידה מסוימת על סיפור אמיתי. של קושי, הרבה זעה, הרבה שמן מנועים והרבה מאמץ עד ההגעה לטופ. וגם שם, כמובן שלא הכל יכול לנסוע חלק. הצילום עצמו בסרט הוא מתבקש לסרט מרוצים. מה שתופס באמת הוא עבודת הבימוי והמשחק של שני השחקנים הראשיים. פשוט המכניקה של התנועה של מאט דיימון בתור דמותו היוצאת מגדר הרגיל של קרול שלבי ויכולת המשחק המהודקת והקפדנית של כריסטיאן בייל מעלה תהיה איך לא ראינו את השחקנים האלה בקונסטלציה הזו קודם. כל סצנה בה שניהם משתתפים פשוט מעלה את הסרט הילוך וקובעת שיא חדש של תפיסת קהל. אפילו שחקני המשנה כמו קטרינה באלף עושים את עבודתם נאמנה.
זה לא אומר שהסרט לא חף מבעיות. אולי דווקא כי הוא כן מראה את הצד האחר של המטבע, את הצד הפחות נחמד של העולם אזי יש לשמוע אותו יותר. יותר מסרטי מרוצים אחרים. הצילום לפעמים מונוטוני, אבל אולי זה חלק מהעניין.
הרבה סרטים לאחרונה מתעסקים במחיר. מחיר העלייה, מחיר הפעולה הנועזת, מחיר ההישג או הניצחון. משהו שעד לפני מספר שנים לא היה בכלל מוצג בקולנוע המיינסטרים האמריקאי בכלל. נדמה כי הגישה המערבית משתנה. ההישג הוא הדרך שבא ניסית להשיג את מה שרצית. וזה ניצחון בפני עצמו. הסרט, על שלל הילוכיו, הוא סרט עמוק ומהפנט. אולי לפי השיר בוב דילן הזמנים בהחלט משתנים.
הסרט בהחלט יכול להיות מועמד ראוי לאוסקר. כמו בסרט, למרות הניסיון להכיל ולהגדיר אותו כחלק מהמיינסטרים, הוא לא. הוא בולדוג. צריך לראות רק אם האנדרדוג יוכל לקחת את הפרס הבייתה הפעם.
מערכת לתוך הלילה מניפה את הדגל ונותנת ארבעה כוכבים מתוך חמישה לסרט "פורד נגד פרארי" בבימויו של ג'יימס מנגולד.
