הסרט "עיר יתומה" פרי תסריט ובימוי של אדוארד נורטון משתדל להתעלות מעל הסטיגמה של סרט בניחוח פילם-נואר. נורטון מצליח לגלם את התפקיד הראשי בצורה טובה ביותר ובכך להכניס לאלמנט שטחי של הדמות מעין פגיעות, ובבחינות מסוימות מצליח להחדיר נושא רגיש כמו מחלה נפשית למסגרת ידועה מראש. אך זה לא מספיק על מנת להציל את הסרט מהנפילות הידועות של ז'אנר הבלש הבודד.
אדוארד נורטון עושה בסרט הנתון עבודה מדהימה. בבימוי, בתסריט ובמשחק הוא מצליח להוביל את הסרט למיצוב לא רע בכלל בז'אנר. אך לא למקום יוצא מן הכלל. במידה מסוימת הסרט הוא המשך לניסיונות החזרת הפילם-נואר למסכי האקרנים שהתחיל ב"דליה השחורה". ובכך הוא נופל בקלישאות של עצמו. בקצרה, הוא מנסה לחדש אך נכשל. המצוקה הנפשית ממנה סובלת הדמות הראשית היא בהכרח אתנחתא קומית ולא ניסיון אמיתי להגיש לנו דבר אמיתי. בניסיון מועבר מסר מתחת לפני השטח. אפילו מסר מעניין, אך במידה רבה הוא אינו עולה מעל גלי הצחוק המלווים את הסרט. מה שאמור לתעל את הסרט ולהגמיש אותו לצופה הופך לגמיש מדי.
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
- פרט טכני? לאחר פרשת ההדתה האחרונה, הטכניון הציב יעד לאירוע חברתי ביום שישי עוד כחודש
הסרט עצמו, המבוסס על ספר בעל אותו שם מאת ג'ונתן לת'ם, קיבל אך ורק ממוצע של 61 אחוזים בלבד במדד רוטן טומייטוס. הוא מהנה, אך לא מעבר לכך. בכך הוא במידה מסוימת מתכתב גם עם הביקורות שהיו בשעתו על הספר. רשימת השחקנים המרכיבה את דמויות הסרט מרשימה. ברוס וויליס, אלק בולדווין, וילם דפו וכמובן נורטון מצליחים להשתמש בחומר החד-מימדי של הסרט על מנת לייצר דמויות רב-שכבתיות. אחת שמצליחה לעשות זאת יותר מכולם זו גוגו אמבתה-רו ("בל", "קמט בזמן") אשר מצליחה לעשות מדמות האהובה בעיר חשוכה דברים מדהימים.
מנגד, התסריט עצמו הוא החיסרון העיקרי של הסרט. נדמה כי הסרט הוא טבילה ראשונה מוצלחת של נורטון למושכות הבימוי לשם טבילה ראשונה. הסרט הוא אולי טוב לבינג', אך לא מעבר. מערכת לתוך הלילה עברה שוב על כל העדויות והתצלומים ונתנה שלושה מתוך חמישה כוכבים ל"עיר יתומה" של אדוארד נורטון.
