עם רקע היסטורי מעניין, קצת עבודת בסיס על התוכן היתה יכולה להפוך את
ICHI-F: A worker's memoir of the fukushima power plant
מאת קזוטו טטסוטה לאחת המנגות הטובות של השנה. אלא שזה לא.
כשקניתי את הספר, התרגשתי. סוף כל סוף ספר שיעסוק באסון הגרעיני הגדול ביותר מאז צ'רנוביל הגיע לארץ. ועוד בצורת מנגה. מדהים. כמובן שהיו עוד ספרים בנושא אך לא בצורה הייחודית של טטסוטה. טטסוטה עבד בצוותי פינוי הפסולת הגרעינית במתקן ולכן הזווית שלו ייחודית משלל המנגות האחרות שנכתבו על האסון. המנגה בהחלט בנויה על חוויותיו של טטסוטה. בהתאם, המנגה בנויה כסוג של עדות. הסופר מסביר על ההכנות לפני משימה, על הסיכון בעבודה במקום רדיואקטיבי ועל השפעות האסון על הסביבה. אבל הדרך היא הבעיה.
במהלך הקריאה הרגשתי שהתוכן בספר רפטטיבי וכל מטרתו זה להגיד- זה מסוכן! מסוכן! מסוכן!. אין עלילה, אין התפתחות. יש רק עדות שלא הולכת לשום מקום. בהגיגיו, טטסוטה מספר על חיי היום יום שלו. אבל כל הדמויות לא עוברות תהליך התפחותי או אינטרקטיבי לקורא. הם פשוט שם. כמו רקע לציור יפה, אבל אך ורק זה. עם קצת עבודה נוספת על בנית עלילה אמיתית, המנגה הזו יכלה להציג את המצב בפוקושימה תוך כדי מתן חווית קריאה מהנה. מה שלדעתי לא באמת קיים. בסוף קריאת הספר, שבסופה כבר היתה מייגעת, הרגשתי אכזבה. כגובה הפוטנציאל, כך האכזבה. מערכת "לתוך הלילה" נותנת שני כוכבים מתוך חמישה לאי'צי-אף: זכרונות של עובד בתחנת הכוח פוקושימה.