שנתיים וחודשיים לאחר מותו של הארכיטקט המילולי האיטלקי אומברטו אקו, מדור "תרבות" של מערכת "לתוך הלילה" חזרה לספרו הראשון של כותב תולדות היופי והכיעור. היה מעניין.
עלילת "שם הורד" ממוקמת בימי הביניים במנזר אפלולי במרכז אירופה בו יש את אחת ספריות הידע היחידות שנשארו מחוץ לוותיקן שם יש סדרת רציחות. כמו שרלוק דורות אחריו, מתחקה האנגלי ויליאם אחר סדרת רציחות במקום בכדי לגלות את זהות הרוצח במקום הישנוני. הקורא הוא מעין עד לשחזור זכרונותיו של נזיר על ערש דווי באחרית ימיו. הוא נחשף לחייהם של הנזירים רק מעצם חלוקת הזמנים בספר- כל יום מחולק לתקומה, תפילות ושעת שינה, אין שעות.
אקו שוזר את סיפורו בקצב איטי אך מהפנט, נותן אזכורים למאורעות היסטוריים שעם הזמן מתחברים מחדש בסיפור ויעשה כיף לכל חובב היסטוריה ימי-בניימי שרוצה לבחון במהלך סיפורו אזכורים צצים-מחדש. בספר שנכתב עוד לפני הכנסת רמזים כאלה למיינסטרים התודעתי. אבל לספר יש גם מגרעות. הוא איטי, ולא במובן הטוב של המילה. הקצב בו מתפתחת העלילה אכן מעידה על היותו ספר ראשון. עלילה שהיתה יכולה לזוז בקצב מהיר יותר היתה אולי לוכדת את הקורא אשר לא היה מרפה מהספר עד סופו. מה שלא ניתן להגיד על הספר הזה. על כל תיאוריו והרמיזות לאירועים היסטוריים שאכן מתרחשים בו. מצאתי את עצמי לא פעם עייף. יגע ומשתוקק לסגירת הספר ולסופו המיוחל. מצד הדמויות הראשיות, הן אכן נופחות חיים במה שבלעדיהן היה מתפרש כסיפור מאוד עקר תוכן אבל עדיין, אפילו אדסו הוא דמות שלפעמים תפקיד ה"באמת-מאסטר?" שלו, קרי שואל השאלות של הקורא, היא יותר מדי מפורשת.
אומברטו אקו, גאון מילולי
הספר לא נותן לשאול את השאלות האמיתיות על התקופה. הוא לא נותן להביא את הפוטנציאל הגלום בו לכדי מיצוי. בסך הכל פרשיית רצח אחת בעידן בו זה היה שכיח. בואו לא נשכח. מערכת לתוך הלילה נותנת ארבעה כוכבים מתוך חמישה ל"שם הורד" מאת אומברטו אקו.
