עם כמיהה, מבט אוהב אך ישיר מצליח קניוק גם אחרי מותו לתת לנו תחושה את העליות ומורדות בקשר המיוחד בין כלבים ובעליהם. מההתחלה עד הסוף. המר. מר עד מאוד.
"פייר שלנו לא נולד. הוא הוליד את עצמו בתוך פח זבל ברמת גן. בתי מצאה אותו. הוא היה כבן חודש. גור אפור שחור. שכב רועד בפח האשפה והביט בבתי בעיניים שנפקחו לכבודה מתוך הייאוש שאליו נולד". כך מתחיל ספר ההרהורים הזה של קניוק על חברו על ארבע שהלך לעולמו. בתוך מספר מילים פשוטות קניוק מראה נקודת מבט קשה, מלאה בתוכחה אך גם בהבנה, על חבר שהיה ואיננו.
הספר, במבט ראשוני מספר על כלבו של קניוק, על חולשותיו ועל מעלותיו. על רגעים טובים ורעים במערכת היחסים בינו לבין מי שחשב שיהיה לו חבר אמת לחיים. בספר עצמו אין באמת פרקים. יש רק מעין המשך כזה. פייר עצמו מת בשנת 2003. עשר שנים לפני בעליו. אבל ברגע שמתעמקים נגלים במה שכתוב בספר מספר רבדים. פייר יכול היה להיות כל דבר, כל דבר, כל מה שרובצת עליו קללת החידלון. הספר משקף את אהבת האמת בין בעלים לכלבו, בין כל בעל חיים לבעליו. ולכן הוא שובה לאט לאט את לבך לתוך האהבה הזו. העוטפת. מערכת לתוך הלילה נותנת חמישה כוכבים מתוך חמישה לספר "פייר" מאת יורם קניוק.
