על הסרט הזה רשומה גרטה גרוויג בר' גלי. הרוח שלה מושרית לכל אורך הסרט. מי שראה את "פרנסס הא" ייהנה ביותר בסרט, גם אם הוא לא כל-כך מסר אוניברסלי. אז האם זו יצירה אל-זמנית או משהו שחיסל מוקדם את הקריירה של שחקנית האינדי כבמאית? יצאנו לבדוק. מערכת לתוך הלילה תוהה איך היא הייתה נתפסת במאה ה-19.
הסרט "נשים קטנות" מיועד לאנשים גדולים. הליהוק בסרט נעשה בצורה מעולה. מטימות'י צ'למט ("המלך") ועד סירשה רונן ("ליידי בירד"). הסרט מהפנט ומכניס אותך לעלילה בצורת פינג-פונג כרונולוגי. המשחק הזה של גרטה גרוויג בעלילה הוא מה שהופך את הסרט לאל-זמני, ובשונה מהניסיונות הקודמים, על וינונה ריידר ודומיו, להפיח חיים בסיפור תקופתי.
- פריצה בחומת המבצר: הפתקים המועברים לידי ראש הממשלה במסגרת משפטו הפלילי לא נשמרים, ותוכנם לא מאוכסן
- מעל 5 מיליון ב-16 חודשים: עלויות משכורות יועצי ראש הממשלה מטעם משרדו נחשפות
- הרשות השופטת מודה: "הפתקים הביטחוניים" המועברים לראש הממשלה במהלך עדותו במשפטו לא נבחנים
- מעל שנה אחרי: חלק מהפריטים הרפואיים בערכת הרפואה של מחבלי הנוח'בה היו תוצרת ישראל
- הערכה: עשרות אתרי עתיקות בישראל נפגעו במהלך הלחימה בדרום ובצפון
הדינמיקה בין ארבעת השחקניות המובילות היא טובה ומעניינת. הכל נראה טבעי. ראויה לשבח היא פלורנס פו ("המתופפת השקטה") שמצליחה להעביר דמות שבמהותה מעצבנת באופן פחות חד-גוני. הבעיה היחידה בסרט הנוכחי היא דווקא חוסר הקונטקסט התקופתי שבו. הסיפור, למי שלא ידע, מתרחש במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית. בכך אנו קצת מפספסים את הרקע ומתמקדים בעיקר. אך התפאורה נעלמת לנו, ובכך זה מרגיש במידה רבה מעין הצגה בבועה.
כמעין פרפרזה על הסרט, הבמאית גרטה גרוויג אמרה לרשת CNBC כי "תמיד יש לי את התחושה של אל תתמקחי, רק תקחי מה שיתנו לנו, בגלל שאני כל-כך מפחדת שאני לא אוכל ליצור סרט". טוב היא הצליחה, ובגדול.
מנגד, המשחק הפנומנלי והבימוי הטוב מפצים על כך. והסיום הוא מה שבאמת מייחד את הסיפור. בין עלילה למציאות. מערכת לתוך הלילה חותכת את השיער ונותנת ארבעה כוכבים מתוך חמישה ל"נשים קטנות" בבימויה של גרטה גרוויג. חבל שלא ראו לנכון להביא לו אוסקר ברמה.
