כפי שהשם מציין, "מלחמתו של רוברט דה ברוס" או בשמו הלועזי "פורע חוק/ מלך" עושה עבודה אך לא לגמרי מגיע למטרה הנכספת. טוב, לפחות הוא יותר טוב מ"לב אמיץ".
מלחמתו של רוברט דה-ברוס הוא אפוס היסטורי. כלומר, הוא מבוסס במידה רבה על אירועים היסטוריים. הוא מגולל בעצם את העלייה לגדולה של רוברט דה-ברוס, אחד מטוענים לכתר הסקוטי לאחר כישלון המרד של וויליאם וואלס. וואלס, אגב, לא מופיע בסרט. לדעתי, החלטה נכונה מבחינת הבמאי לאור העובדה כי היה סרט סלם קודם שהתעסק רק בו. דבר נוסף אותו כדאי לבדוק זה הפשטת המורכבות ההיסטורית בתסריט והצגת דה-ברוס כמעין לוחם צדק. למען הסר ספק, גם למען הצד האנגלי נלחמו מתמודדים לכתר הסקוטי, שהיו סקוטים. נכון, דה-ברוס הצליח ו"שחרר" את סקוטלנד מאחיזתם של האנגלים. אך רק למען שלטונו. בכך, במקום קבלת דמות עומק מעניינת וחשובה אנחנו מקבלים דמות שעל הנייר אין לה עומק בכלל. אנחנו רואים רק אזכורם חלשים לאופורטוניזם של ברוס בכל מהלך הסרט.
סרט ספינת הדגל של שירות הסטימינג נטפליקס בהחלט מספק את הסחורה מבחינת דרמה, אקשן וקליימקס. הוא מציג איך החלטה אחת יכולה להשפיע על חיים שלמים. מי שכנראה לוקחים את הדמויות שניתנו להם לפירושם האישי הם השחקנים הראשיים: כריס פיין בתור דה-ברוס ופלורנס פו בתור אשתו. שניהם משחקים בצורה יוצאת מן הכלל ולוקחים את הדמויות בתור פרויקט חשיפה אישי. עוד דבר שהוא לא פחות ממהפנט מבחינה ויזואלית היא תפאורת הסט של הסרט והתלבושות. לאחר בדיקה, חוץ מכמה אי-דיוקים וחירויות יצירתיות מעטות ניתן להגיד כי הכל מתאים לתקופה המדוברת.
פלורנס פו ("המתופפת הקטנה") מציגה פה יכולת משחק שמשתווה ועולה על יכולתו של פיין להפוך דמות שהיא במידה מסוימת חד-מימדית לכדי דמות מלאה ומעניינת. נראה כי על המסלול הבטוח לגדולה קולנועית. בסרט סטיבן דיליין ("משחקי הכס") מגלם מלך נוסף באפוס ימי-ביניימי. הוא עושה את העבודה בלגלם את הבחור הרע של הסיפור. אם בכלל יש פה אנטגוניסט.
בסופו של דבר, הסרט מעניין ובעיקר מהנה. נראה כי ההמשך גבר על המקור. הן בדיוק והן בעניין. מערכת לתוך הלילה נותנת ארבעה כוכבים מתוך חמישה ל"מלחמתו של רוברט דה-ברוס" מבית היוצר של נטפליקס.
