לאור הפרסומים האחרונים, וחרושת השמועות, לגבי סרטו החדש וכנראה האחרון של היוצר האגדי הייאו מיאזאקי- מערכת לתוך הלילה שינסה מותניים, לקחה כסף מנו-פייס (בלי שיאכל אותנו כמובן!), קנתה כישוף מלוציפר, והתיישבה לראות את סרטו הארוך האחרון "הרוח עולה" משנת 2014. תתכוננו, היה קשה. (זהירות ספוילרים!)
"הרוח עולה" אינו "המסע המופלא". בראש בראשונה, הסרט הוא ביוגרפיה היסטורית. על אדם אמיתי. ולא עלילה דמיונית פנטסטית כמו פוניו, המסע המופלא, הטירה הנעה או שלל סרטיו האחרים. היא מדברת על מאורעות אמיתיים שקרו. על יפן שהייתה. ואיננה. ועל אדם שאינו סתם אדם. דמות נתונה-במחלוקת בשירות מנוע המלחמה האימפריאליסטי היפני בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. ג'ירו הוריקושי. גאון הנדסה שתכנן את מטוס-הקרב (מט"ק) הזירו האימתני. כבר מהרגע הראשון, הסרט מאכזב. הסרט מנסה לגשר בין העלילה הריאליסטית, ולפעמים ריאליסטית מדי, לצופים בכך שבחלקו הראשון של הסרט הוא מציג סיקוואנסים של חלומות שהדמות המרכזית חווה בילדותה שהם סוריאליסטים. במקבצי החלומות הללו נשמר סגנון האנימה של מיאזאקי. מעין מסר לצופים של " אל- תדאגו, זה עדיין אני". ומי שמאמין להבטחה הזו- נופל. חלקו הראשון של הסרט מציג את ילדותו החולנית והקשה-לא קשה של הדמות הראשית. בפשטות, תעודת ביטוח. שלא מתממשת.
בחלקו השני של הסרט אנחנו כבר נכנסים לבגרותו של הפרוטגוניסט. על יחסו לנשים- במיוחד לאשתו- שהיא שוביניסטית אבל נמסרת לצופה כתמימות גברית בלבד. על תככי ריגול שהדמות היתה מעורבת בהם. מעין ניסיון מזורז ומאולץ לייצר מתח על מנת לייצר קלימקס. והכי נגלה לעין, הניסיון לבנות על קושי הדמות כמהנדס אובססיבי שמנסה ליצור את המטוס המושלם. קושי שהרגשתי שרבים מהצופים ירגישו לא מקדם עלילתי בכלל. באמת, כמות הפעמים בו היו שוטים של הדמות הראשית מסתכלת לשמיים או נמצאת במשרד ומשרטטת עם שוטים שמציגים את הפעולה הפשוטה הזו כפעולה רבת משמעויות ונמרצת באמת מייצרת רק דבר אחד- הרגשת אילוץ. כאילו כפו עלינו לראות "הנה חייו של מהנדס". העלילה עם הקשיים מקרטעת, הקישור הרומנטי בסיפור גם מרגיש שטחי ובעיקר מכני והקשיים המקצועיים של הפרוטגוניסט פשוט לא מוצגים בצורה מעניינת מספיק. בקצרה- העלילה לא משכנעת אותי כצופה להתעמק בה. במקביל, המקצב של הסרט חורק קצת. בשלב מסוים, לצערי, הוא גרם לי פשוט להיות ישנוני. לא משהו שאמור לקרות בסרט של מיאזאקי. למרות שפה ושם יש רגעי עילוי, העלילה בעיקר גורמת לנו לפקפק באמון שנתנו האוהדים המסורים למספר הסיפורים הנודע.
מבחינת הפסקול, כמו כל פסקול של ג'יבלי- הוא טוב. טוב. אבל לא מהפנט כמו האחרים. לדוגמא ואלפי הבדלות מהסרט הזה, הפסקול "התחנה השישית" של ג'ו היסאשי, הגו-טו גאי של האולפן, מ"המסע המופלא" עדיין מושמע בפלאפון שלי כל פעם שאני צריך מוסיקת הרהורים. אבל לא כך עם הפסקול של הסרט הנוכחי. לכן, לא פלא שג'יבלי גם לא כוללים אותו במארזי המוסיקה שלהם שיצאו מאז שנת 2014. כנראה שבכללי הסרט הוא נפילה. לא גדולה. כי אתה לא יכול ליפול באמת עם ג'יבלי. אך עדיין נפילה.
ואם השמועות נכונות, גם הסרט הצפוי לנו ממוחו הקודח, ולאור הסרט האחרון רותח, של מיאזאקי הוא שוב אפוס היסטורי. הפעם על דמות קצת יותר ססגונית. בריאיון באוקטובר שנה שעברה לעיתון האסאי שינבון הסביר מיאזאקי כי סרטו החדש "איך אתם חיים?" יתבסס על ספר בעל אותו שם משנת 1937 מאת העיתונאי והמוציא לאור גנזבורו יושינו. יושינו היה "העורך הראשי של המגזין 'סהקיי' (העולם) הפרוגרסיבי ביפן לאחר תוצאות מלחמת העולם השניה. הוא היה "מעצב דעת קהל בתקופת אחרי מלחמת העולם השניה" הצהיר מיאזאקי. מנגד, היוצר האגדי הודה כי הסרט ייצא לאקרנים רק עוד שלוש-ארבע שנים. טוב. נותרה לנו שנה פחות. נראה אם מיאזאקי השכיל לייצר תמונה היסטורית טובה שגם מתחברת למורשת ג'יבלי או שכמו "הרוח עולה" הוא יתרסק ולא ינסוק. מערכת לתוך הלילה נותנת שלושה כוכבים מתוך חמישה להרוח עולה.
