80 שנים לאחר תקופת השואה, באי תעלת למאנש הקטן של ג'רזי החליטו להנציח את הניצולים היהודיים שהוחבאו באי. זאת במסגרת יוזמה חדשה לחיפוש קרובי משפחה של עשרה תושבי האי שנרדפו או שהגנו על נרדפים במהלך מלחמת העולם השנייה. שניים מתושבי האי קיבלו בעבר, ולאחר מותם, את אות חסידי אומות העולם מיד ושם. סיפור אחד, חודש לאחר יום הזיכרון לשואה ולגבורה.
האי ג'רזי בתעלת למאנש מלא בסיפורי מלחמת העולם השנייה. בין אם זה הארולד לה דרוילנק שנשלח למחנה ריכוז לאחר שסייע לאסיר רוסי לחמוק ממאסר. בין אם זה אנטוני פאראמוס, שנחשב לשורד הבריטי היחיד של מחנות הריכוז מאוטהאוזן ובוכנוולד. כעת, שני ניצולי רדיפות היהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה, הדוויג ברקו ואריקה אוליאנק, יונצחו באבני נגף שיוצבו בכתובות מגוריהן במהלך המלחמה של השתיים. ההנצחה באה במסגרת יוזמה חדשה של ארגון "מורשת ג'רזי" (JERSEY HERITAGE) למציאת בני משפחה של עשרה תושבי האי שעזרו לנרדפים או שנרדפו בעצמם ע"י הכיבוש הנאצי. יוזמה שפורסמה בעבר ע"י ה-BBC הבריטי. עלילות המסתור של ברקו נחשפו עוד בשנת 2022 באתר YNET.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
הכיבוש, והשלטון הצבאי, של איי התעלה בידי גרמניה הנאצית נמשך רוב מלחמת העולם השנייה. מה-30 ביוני 1940 עד 1945. כך, איי התעלה היו השטח הבריטי האירופאי היחיד שנכבש ע"י גרמניה הנאצית. באשר לברקו, היא הגיעה לאי ג'רזי בנובמבר 1938 כפליטה מאוסטריה. באותה תקופה, חיו באי מספר מצומצם של יהודים בעלי אזרחות בריטית וזרה. רוב היהודים פונו מהאי עם הכיבוש הבריטי, אך החוק הבריטי באותה תקופה מנע פינוי של בעלי אזרחות מדינות אויבות לבריטניה להיות מפונים לשטחה ללא היתר. זאת ללא הבחנה באשר ללאום אליו הם משתייכים. כך, ברקו נותרה באי. גורם בארגון מסר כי ברקו נרשמה כיהודייה ב-1940, ואף זומנה לבירור וראיון מול הרשויות בתחילת 1942 למטרה שאינה ברורה. למרבה ההפתעה, היא השיגה משרה כמתורגמנית עבור מחלקת התעבורה של תאגיד המנועי לאומי-סוציאליסטי של גרמניה הנאצית (NSKK). בתפקיד זה היה לה נגישות לקופוני דלק שהיא נתנה לרופאי האי על מנת שיגיעו למטופליהם. זאת עד אשר אוימה ע"י נהג משאית בריטי שאיים שילשין עליה לרשויות הגרמניות אם לא תשיג עבורו קופונים שכאלה.
כבר בארבעה בנובמבר 1943 ברקו החלה להסתרר מהמשלטונות הגרמניים. תחילה היא הוסתרה ביישוב טריניטי באי ע"י אזרחית צ'כית בשם בוזנה קוטיזובה, אך לאחר זמן מה עברה לביתה של דורות'י וובר, שקיבלה קצבת מזון גדולה יותר מקצין גרמני. ברקו נשארה בביתה של וובר עד שחרור האי ע"י כוחות הברית. היא עזבה את ג'רזי ב-1947 כדי לחיות באנגליה ליד מחנה השבויים בו נאסר הגרמני שעזר לה. אמנם וובר לא זכתה לקבל את אות חסיד אומות העולם, אך בשנת 2016 קיבלה על מעשיה את האות מיד ושם. וובר גם קיבלה לאחר מותה את אות מדליית "גיבור השואה" מממשלת בריטניה בשנת 2018.
אריקה אוליאנק נולדה בהולנד ב-1883. היא נישאה לרב-חובל בריטי לא יהודי בשם אדמונד ריצ'רדסון. בהוראה האנטי-יהודית הראשונה באי באוקטובר 1940 היא לא נרשמה כיהודיה. אך שנה לאחר מכן היא כן נרשמה כיהודיה לאחר שכל תושבי האי אולצו להנפיק תעודות זהות. בעת הזו, היא הזדהתה בתור מרי אריקה ריצ'רדסון. היא אף שינתה את שם נעוריה לאנגנון ואת ארץ מוצאה בשביל להטעות את השלטון הגרמני. בשנת 1942 ידוע כי לוותה ע"י אנשי "משרד הזרים" (כנראה אנשי "המשרד הראשי לביטחון הרייך" שהיה אחראי על זרים- א"ו) להצטלם במכון צילום מקומי. ע"פ ארגון "מורשת ג'רזי", פרט המידע הזה רומז על כך שהיא לא פעלה בהתאם להוראת הרייך לצילום כלל אוכלוסיית האי ב-1942. עד היום לא ידוע מי יזם את הליווי לאוליאנק, אם מצד הרשויות הגרמניות שהיו אחראיות על האי או מצד המשרד הביטחוני.
בכל אופן, נדמה כי אוליאנק לוותה תחת אבטחה גרמנית לביתה על מנת לארוז את חפציה. שם, היא הצליחה להסיח את דעת השומרים הגרמניים מספיק זמן כדי לברוח לביתו של אלברט גוסטב בדיין. שם הסתתרה עד השבועות האחרונים של המלחמה, כשיצאה ממחבוראה על-מנת לטפל בבעלה שבאותה תקופה כבר סבל ממום עקב פציעה. בדיין, על מעשיו, קיבל לאחר מותו את אות חסיד אומות עולם בשנת 2000. על הנושא אף נכתב ספר בשם "היהודים באיי התעלה במהלך הכיבוש הגרמני" מאת פרדריק כהן. הפרסים, והתעודות, עוד ניתן לראות בימים אלה בגלריית שטיח-הקיר המציגה את האי בימי הכיבוש הגרמני במוזיאון הימי המקומי.
