האל מת, יחי המלך

עם אנסמבל מעולה של שחקנים, עלילה שייקספירית ומוסיקה טובה מארוול השיקו את הסרט הטוב שלהם עד כה.

ט'צאלה, בנו של המלך ט'צאקה, הוא הפנתר השחור והמלך החדש של וואקאנדה. הוא צריך להגן על מדינתו, המתקדמת טכנולוגית והממוקמת באפריקה, מגורמים עוינים. לפתע, יריב חדש עולה כנגדו. שמו אריק (אנדג'אקה) קילמונגר, ווקאנדי עם זיקה לכס המלוכה. עלילת הסרט מושפעת מההיסטוריה והיא מרגישה בליבה כמו מאבקי כוח שאכן היו קורים בממלכה אמיתית. מרידות מבפנים. חברים שהופכים לאויבים וההיפך. ההמשכיות והשינוי עם הזמן. ובכך ניתן לראות את גדולת העלילה בסרט.

אחת ההשפעות של אירועים היסטוריים שאני ראיתי בכלל באה מבריטניה. זה הזכיר לי את שלושת האחים לבית יורק במלחמת השושנים. הבכור זכה במלוכה, האמצעי מרד ונהרג והשלישי (הלוא הוא ריצ'רד השלישי) חיכה. כשאדוארד הרביעי נפטר. הנסיכים הושמו במגדל לונדון ונעלמו. וכך ריצ'רד עלה לשלטון. אני בטוח שהיו מקרים כאלה בהיסטוריה הארוכה והמסובכת של אפריקה.

קודם 42, אחר-כך מארשל ועכשיו הפנתר. בוזמן מגלם גיבורים,.

בכל מקרה, העלילה היא עמוקה יותר מסרט גיבורי-על רגיל. הסרט היחיד שמזכיר לי את אותו פסאודו ברפטואר של מארוול הוא תור הראשון. אז, כמו עכשיו, היתה הרגשה של משהו יותר שייקספירי בנעשה בין הדמויות ביחסי הכוחות ביניהם, בדיאלוגים ובכך שהכל קשור למלוכה ולכוח. הסרט הזה מציג גם באפרו-פיוצ'וריזם מבט לעבר הגזענות והפשעים המתועבים שעשו לבנים ואחרים כנגד אפריקאים במהלך מאות השנים. הוא מעלה סוגיות ושאלות עמוקות יותר לגבי גזע, גזענות, חמלה וכעס. ובכלל על מצבם של האפרו-אמריקאים בארה"ב. ומצבם של אפריקאים במדינותיהם ומחוצה לה. בכך שהסרט הזה שואל את השאלות הללו, במבנה של סרט מיינסטרים אמריקאי, מראה עד כמה הוא גדול ולדעתי יהיה חושב לדורות הבאים של צופים ושל יוצרים. העובדה שאפשר וצריך לעשות בצורה הזו היא מדהימה אותי.

קילצמונגר אחד מהנבלים הטובים שראינו בשנים האחרונות. מייקל בי.ג'ורדן בהופעה ייחודית.

הבימוי של ריאן קוגלר מעולה. הוא מצליח להוציא מהדמויות את כל הרצינות, הדרמה והקושי שהוא יכול להוציא. צ'אדוויק בוזמן ("מארשל"), שמשחק את הדמות המרכזית טצ'אלה, מגלם את המללך המהורהר ומלא הספקות לגבי עברו ומורשת אבותיו בצורה מהימנה. אבל מייקל בי. ג'ורדן גונב את ההצגה עם הנבל הכי טוב של מארוול בשנים האחרונות לפחות אם לא הכי טוב מתחילת סרטיהם. עם בראבדו, עבר טראגי, הרבה עומק ואמירה איתה יסכימו הרבה מצופי הסרט- הוא מגלם את קילמונגר בצורה מופלאה. היו לא מעט מקרים בסרט בו התחברתי עם דבריו של קילמונגר יותר מדבריו של טצ'אלה.

גם בנוגע לפסקול לסרט לא חסר. הסימפוניות היפות של לודוויג גורנסון השוודי (שקיבל קרדיט) והשירים המדהימים של הראפר והיוצר הנהדר קנדריק לאמאר (שלא קיבל קרדיט) יוצרים רשימת שמע מדהימה שממחישה מה הסיפור מנסה להעביר- מאבק ירושה מלוכני אפריקאי בימינו. מערכת לתוך הלילה נותנת חמישה כוכבים מתוך חמישה לפנתר השחור.