רה"מ משחק כעת על התפר הדק שבין הפופוליסט למחרחר מלחמה. ולצערנו, נדמה כי הכל למען צרכים פוליטיים. כעת, יש לראות בתגובתו של שר החוץ האיראני ,מוחמד ג'וואד זריף, לפרסומי רה"מ בנוגע לתכנית ביקוע-הגרעין האיראנית איום. אולי אפילו הבטחה.
"הוא רק רוצה מלחמה" אמר שר החוץ האיראני, מוחמד זריף, ע"פ פרסומים בתקשורת הישראלית. לאור שימוש המדיניות הביטחונית הישראלית בידי רה"מ ככלי פוליטי, על כלל האזרחים בהחלט להתכונן למערכה כלל-אזורית. מדרום ומצפון. יש לראות רק את הצעדים האחרונים, הנדמים כמהה כמתואמים, של ארגוני הטרור חיזבאללה וחמאס. כל אחד עם מערך רקטי מתקדם משלו.
- פריצה בחומת המבצר: הפתקים המועברים לידי ראש הממשלה במסגרת משפטו הפלילי לא נשמרים, ותוכנם לא מאוכסן
- מעל 5 מיליון ב-16 חודשים: עלויות משכורות יועצי ראש הממשלה מטעם משרדו נחשפות
- הרשות השופטת מודה: "הפתקים הביטחוניים" המועברים לראש הממשלה במהלך עדותו במשפטו לא נבחנים
- מעל שנה אחרי: חלק מהפריטים הרפואיים בערכת הרפואה של מחבלי הנוח'בה היו תוצרת ישראל
- הערכה: עשרות אתרי עתיקות בישראל נפגעו במהלך הלחימה בדרום ובצפון
מדיניות העמימות בתקופת כהונתו האחרונה של רה"מ בנימין נתניהו מתה. אין דרך אחרת להסתכל על כך. מאז שהאחרון הבין את הפוטנציאל האישי הגלום בכך בנופח התקשורתי. בכך התקשורת חוגגת על חשבון תרבות הרברבנות הישראלית. למיטב ידיעתי, אותה תרבות שהתקיימה במידה רבה לפני מלחמת יום כיפור. "צה"ל חזק, מי יכול לו?" היא אמירה שגורה בפי הציבור הישראלי.
צה"ל אכן חזק, אך האם הציבור חזק? בעידן המאה ה-21, לא כל כך בטוח. העורף הלא-מופצץ תכופות בצפון, שלא חווה מערכה מאז 2006, והעורף האלקטורלי של רה"מ בדרום, שלמרות החיים שאינם חיים, שממשיך לבחור בו- נותן לרה"מ את תחושת הביטחון כי למעשיו אין השלכות. אך לא כך הדבר.
אם תהיה פעולה צבאית נרחבת עם רבבות הרוגים, זה יהיה על ראשו של נתניהו. בפעולותיו הביאנו לרגע זה. שלא לדבר על המחיר ביישובי עוטף עזה שעוברים ימים ולילות בפחד מתמיד. כעת, על הציבור לבחור. מדיניות רופסת, או מדיניות חדשה.
