למערכת "לתוך הלילה" נודע כי 70 אחוזים מפליטים ללא מלווה, יתומים פליטים שבאו למדינה, רצו להתגייס למסלול קרבי. מתוכם 15 התנדבו לתרום למדינה- אחד מהם מיועד כעת לגירוש.
הוא קם בבוקר. מתגלח. שוטף את הפנים. מסתדר. לובש בגדים או מדים והולך לשרת את המדינה. כך הרוטינה של כל חייל ובן שירות לאומי במדינת ישראל. הרצון לשרת את התקופה אותה עליך לעבור על מנת להחזיר לחברה בה אתה חי. עבור חלקם זה מה שהגדיר אותם ישראלים. וכך היה גם עבור י'. אבל י' היה מיוחד. הוא פליט מאריתריאה ללא מלווה. מונח מכובס לילד ללא השגחה, ללא משפחה, שעבר זוועות והגיע לישראל ללא כלום. המדינה לקחה עליו חסות. הוא תרם לה בחזרה. כעת, היא רוצה לשלוח אותו לתופת ממנה ברח. כמו עסקה יבשה. למערכת "לתוך הלילה" נודע כי י', כיום בן 22, הוא לא היחיד. הוא היה חלק מיוזמת התנדבות ייחודית במסגרתה 15 נערים מתוך 300 הפליטים ללא מלווה שנטמעו בארץ בהיותם קטינים, פליטים מארצם, סיימו התנדבות במסגרות שונות- ביניהם בבתי אבות עם ניצולי שואה ובבתי טיפול באנשים עם צרכים מיוחדים כמו אוטיזם. י' עצמו התנדב לעבודה עם אוטיסטים. נכון לשורות אלה, הבקשה של י' להמשך מקלט בישראל נדחתה וידוע לו על מספר חברים אחרים בתכנית שבקשותיהם נדחו. אך הם לא היחידים. בשיחה עם ב', פליט מסודן וסטודנט למשפט וממשל במוסד אקדמי במרכז ארץ, נודע למערכת "לתוך הלילה" כי 70 אחוזים מהפליטים ללא מלווה רצו בתחילה להתגייס לצה"ל. לא סתם לצה"ל- לשירות קרבי. "בשנתיים האחרונות ממש היתה לנו רשימה גדולה מאוד שרצו ממש להתנדב. היינו בערך 70 אחוזים שרוצים ולא היתה האפשרות הזאת" הסביר ב', ופירט כי "אחרי שאמרו שאין לנו אפשרות, אז זה החזיר [אותנו] אחורה". ב' אמר ש"בעזרת הארגונים כמו במסגרת האגודה להתנדבות בירושלים [ניתנה] אפשרות לעשות שירות התנדבותי. בהתחלה היו 30-40 [מתוכם] 15 [סיימו] עשו בירושלים", והסביר "יש כאלה שעשו שנה ויש כאלה שעשו שנתיים". כיום, הם בתהליך הכנה לגירוש. תחילה, רצו הנערים להתגייס לקרבי. אך הם לא אושרו. "בגלל שלא יכלו לשרת בצבא מתוקף סעיף 2א'5. אבל הביעו רצון, בשירות לאומי אין אפשרות להתנדב" אמר בשיחה עם "לתוך הלילה" גורם שמעורה בתכנית, והמשיך: "בכדי לענות על הרצון ' להחזיר חזרה לחברה אליה הגענו', ביחד עם האגודה להתנדבות בנו מסלול חלופי לשירות לאומי ללא קבלת ההטבות של שירות לאומי על ידי גיוס תרומות". לפי הגורם, התכנית נמשכה שנתיים אך הופסקה. על פי גורם אחר, אחת הסיבות המרכזיות לחיסול התכנית היתה הפסקת המימון הממשלתי. לפי סקר פנימי בקהילת הפליטים ללא-מלווה מספרם נע בין 300 ל-500. כך שמספר הנערים שרצו להתגייס לקרבי נע בין 210 ל-350 לוחמים. כמעט גדוד לוחמים. ב' הרחיב: "התכנית הבטיחה לנו כל מני דברים, היו אמורות להינתן הטבות כמו מימון לימודים שנה ראשונה, שיפור בגרויות, פסיכומטרי", אך "לא עמדו במה שהבטיחו".
"רציתי להתגייס לגולני"
תעודת ההצטיינות המחלקתית בגדנ"ע של ב'
ב' סיפר כי "אני בכלל קיבלתי הצטיינות בגדנ"ע. החיילים [המדריכים] היו איתי בקשר לגבי תאריך הגיוס. היו איתי בקשר לגבי תאריך הגיוס. בסוף י"ב אמרו לי – אין לך אפשרות הזאת", והטיח: "למה?? אפילו בחרתי איפה אני הולך לשרת. רציתי להתגייס לגולני. אני מאוד התחברתי ליחידה הזו". האמירה 'לא יכול כי אתה לא יהודי, אתה לא אזרח' אכזבה אותו מאוד. בהתייחס למה רצונו בעתיד, ב' אמר בשיחה כי "אני רואה את החיים שלי בחברה הישראלית, אבל זה לא אומר שאהיה פה לנצח בישראל. לכן, מצאתי את החיים שלי פה וזה אומר שאגור פה וגם במדינה שלי", והרחיב "אז, לא אגור, במקום בו נולדתי. יכול להיות שתיפסק המלחמה והכל יהיה בסדר ותהיה מדינה דמוקרטית ולא דיקטטורית אז מה שבאמת אני חושב לעשות הוא גשר תרבותי. זה אומר שבאמת מצאתי פה במדינת ישראל כל כך הרבה אנשים טובים, שתמכו ועדיין תומכים, ליוו, גידלו וחינכו אותי. ואי אפשר לשכוח את האנשים האלה". המטרה שלו היא לבנות גשר תרבותי, בין מדינתו וישראל. "אני רוצה לבנות את הגשר התרבותי הזה. להעשיר בין החברות, בין התרבויות. בין האנשים". בשיחה עם "לתוך הלילה", י' הוסיף: "רציתי להיות קרבי ולוחם. עשיתי שלוש שנים אחריי. הייתי אוכל חול בחוץ, הייתי ישן בגשם. באוהלים. עשיתי הכל",וציין: "היה רגע אחרי כל המסלולים שאני מסיים, פגשתי פעם אחת את שמעון פרס בירושלים. כשהייתי בפנימייה המנהלת היתה אומרת לי 'חבל שלא לוקחים אותך, מפסידים ממך' הבנת? כי היינו רוצים לעזור ולתרום ואחרי שסיימנו [את הלימודים] גם מי שלא יכל להתקבל הבין שיש אנשים שיכולים לעזור לנו שהם גורמים טובים [ולכן] רצינו לתרום". לפי נתוני ארגון א.ס.ף, נכון לדצמבר 2017, חיים בישראל 35,300 מבקשי מקלט. 92 אחוזים מהם הם מאריתראה או מסודן. אך הסיפור של י' וחבריו רק מפיץ אור על תופעה רחבה יותר. גורם בבית הספר ביאליק-רוגוזין, אחד מסמלי המאבק בגזירת הגירוש של קהילת הפליטים, העריך כי בקרב ילדי הפליטים הלומדים בת"א עדיין קיים רצון עז לשרת במערכת הביטחון או בשירות לאומי. "100 אחוז" ענה הגורם.
"זרקו לי את האישורים…ושאלו "מאיפה הכסף
משיחה עם גורמים שונים שעובדים עם פליטים באופן קבוע ומטענות פליטים שונים עולה יחס נוראי של פקידי לשכת האוכלוסין וההגירה שעוסקים באישורי השהייה של הפליטים. "קיבלתי אותה דחיה לפני חודשיים-שלושה. בטוח יש אחרים. כאילו היינו 40 בחורים ועשרה נעלמו".
י' העיד על יחס הלשכה אליו ש"אחרי התור הנוראי שם שאתה מחכה, איך הפקידים מתייחסים אליך. אין הבדל, אותו דבר כאילו… אתה בא עם הרקורד הזה של התנדבות, למען המדינה, הם לא משנים את הגישה", והרחיב: "היה זמן שהלכתי אליהם וזרקו לי את האישורים אמרו לי 'את מי זה מעניין'. כשאתה הולך לחדש אתה צריך להביא חוזה בית או תלוש עבודה. בשביל זה צריך לעבוד. אני הייתי בשירות לאומי, אין עבודה, הייתי לוקח את האישור מהשירות היו אומרים לי 'למי זה מעניין' 'מי ביקש ממך לעשות…'". למרות היחס המשפיל, י' המשיך לשרת שירות
י' עם נשיא הנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל
התנדבותי, אך " היה שלב שאמרו לי אין דבר כזה לך הביתה.. סיוט, סיוט.". עם אמירות של 'מאיפה הכסף' ו-'תביא את הכסף שנותנים לך', היה לו קשה לסיים את השירות. הוא הודה כי פליטים אחרים "היו חותמים בלשכה רק כדי לסיים תהליך.
יש הרבה שלא מילאו, לא היו ניגשים בגלל התור. [הפקידים] לא נותנים לך לעשות אלא אם כן רשום כאזרח אריתריאה. דוחים ישר 'אם כבר נכלא, מה יש לי למלות'". הוא העיד על עצמו "אתה מטפל בילדים שאתה אוהב, אתה שמח לעזור, אתה הולך למשרד הפנים אתה רואה איך מתייחסים. אין לך אישור להיכנס בפנים. אתה מדבר אין לך מילה. לא מעניין אותם לא לטפל במקרה לגופו אלא פשוט לסמן וי. אם היה ילד שלהם בגיל 13, בורח, למדינה שמתייחסים אליו ככה". הגורם המעורה בתכנית אמר על היחס כלפי הנערים המתנדבים: "שמונה שעות שירות, דירה דרך גיוס תרומות. בחור צעיר כזה, קורע ומתנדב, כל יום בבית אבות, ניצולי שואה, ומקבל אחת לחודשיים יום חופש, נוסע לחדש ויזה [בלשכת האוכלוסין וההגירה-א"ו].- נכנס עם הרבה מאוד גאווה, עומד ומושפל" כנשאל מה דעתו על היחס הישראלי כלפיו, י' ענה כי " כועס, כועס מאוד. מאוכזב מאוד. אין לי גב. לא חושב שמגיע לי היחס הזה ויכולתי עוד יותר להתפתח אם היו יכולים לתת לי יותר, לעזור לי יותר", והוסיף: " אני ממש רוצה שאהיה חלק מכולם… אני יכול לקוות ועדיין רוצה להתגייס". י', שמיועד כעת לגירוש אמר "אני רוצה לקבל הערכה כמו כל בן אדם אחר. יכול פשוט לקבל את החופשיות, שקט, שאני ארגיש חלק מכולם. אם אני אלך ברחוב שאני לא ארגיש שונה. יש אנשים שעוזרים ותומכים", אך הדגיש: "קשה להתמודד נגד הפוליטיקה. הם יכולים להבין אותך, מה טוב לעשות במקום לשלוח אותך. ללכת למות". ב', מצדו, הרחיב כי היחס בלשכה איום ונורא. "אחת לחודשיים אתה בא לחדש, אתה מתנדב, אתה תורם לחברה שאתה חי בה. כתוב בויזה לא רישיון עבודה, אתה לא יכול לפרנס כלום. ואפילו
י' עם הילדים להם עזר
מתייחסים אליך כמו חיה" אמר.
"איך יכול להיות שמדינת הפליטים יכולה לגרש פליטים?"
בתגובה לדבריו של ראש מינהל האכיפה ברשות האוכלוסין וההגירה יוסי אדלשטיין בפני מערכ ווינט וידיעות אחרונות כי יש דיסאינפורמציה מצד הארגונים למען הפליטים ושהיה לפליטים כבר "עשור להגיש בקשת מקלט", ב' ענה כי "הזדהיתי עם הסיפור של העם היהודי לסיפור שלי. אני אומר תודה לכל מי שכן קיבל אותי. ונתן לי יד והכל. אני חושב שהציבור הישראלי שכח את העבר. קודם כל החברה הישראלית היא חברה צעירה. ולכן היא רק למדה. היא לא חוותה חוויה של מה שאנחנו חווים היום". בלימודיו במערכת החינוך הישראלית, ב' עשה עבודת גמר בהיסטוריה וראיין ניצולי שואה. "ההזדהות שלנו היתה תוך שנייה, תוך כדי שאנחנו מספרים אחד לשני את הסיפורים, אבל החברה הישראלית לא חוותה את החוויה הזאת. היא רק שמעה ולמדה. ולכן גם קשה להזדהות ולהגיד לפליט- 'זה פליט, להגדיר אותו בן אדם פליט ולתת לו את הזכויות המגיעות לו". ב' קבע "לציבור הישראלי' פתח את העיניים'. לא להגיד שואה ושהיום אין שואה או דברים כאלה בעולם. לא. לא נכון. זה כן קורה, זה כן קיים כיום. לא לשכוח את העבר-מן העבר אנחנו לומדים לבנות עתיד טוב יותר ולתקן את העולם". ב' עוד הוסיף כי היה מציע לאדלשטיין לחשוב פעמיים לפני יישום המדיניות. "אין לו מושג מה קורה במדינות הללו ואין לו מושג מה קורה לאנשים במדינות הללו ויש לנו נתונים על עשרות אנשים שאיבדו את חייהם או נעדרים" אמר ב' וסיכם "הוא צריך לשאול את עצמו מה זה בעצם אומר הסיפור של העם היהודי, איך יכול להיות שמדינת הפליטים יכולה לגרש פליטים. קשה לי להאמין בזה". י' הוסיף: בסופו של דבר, לאט לאט, נגיע הביתה. הבית שלי – עד שאין לך מקום בטוח, בטוח שיש לך מיטה לישון עליה, מחר בבוקר לקום ולהגיד אין לי כלום, אתה לא תפחד ותישן בשקט, אתה תחזור מעבודה בשקט, אין לך הרבה מודעות". כשנשאל מה היה אומר לצעירי הקהילה, י' ענה שהיה ממליץ להם להתנדב." אני אומר לך זה שעשיתי ותרמתי זו חוויה שלמדתי ממנה וגם פה עדיין יכולתי לעזור", והסביר: " אני רוצה לקבל הערכה כמו כל בן אדם אחר. יכול פשוט לקבל את החופשיות, שקט, שאני ארגיש חלק מכולם". במענה לאדלשטיין, י' ענה כי "דבר ראשון, לא אקח על עצמי ואשווה לשואה, אלו דברים לא קלים-שואה זה דבר שלא אומרים בקלות", אך הודה "עם ישראל, שכן ידע מהו סבל בחייו, עם רגיש, מהם שאתה מקיים שיחות וכן אמורים לעזור לך, אמורים להבין. הייתי בפנימייה בכיתה ט', היה יום השואה, ולא הפסקתי לבכות כי ראיתי דברים כאלה, תינוקות נזרקים לאש, זה משהו שקורה במחנות. גם ככה הם בורחים ומדינת ישראל צריכה להגן מדברים כאלה". בשיחה עם מערכת "לתוך הלילה", יעל גריבץ, מנכ"לית עמותת אליפלט למען ילדי הפליטים, אמרה כי עקב הגזירה "חרדה היא מצב ביניים", והסבירה ש"בעשור האחרון ההסכמה היתה שילדים הם חסרי מעמד אבל הם נתונים להגנה קבוצתית – ברגע שהם מגיעים לגיל 18 הם מאבדים את המעטה הזה. להישלח לכלא חולות והם חשופים גם לגירוש". בביה"ס ביאליק רוגוזין היו מקרים בהם שמעה הורים שמשוחחים על חייהם. הורים פליטים. "על המצב הבלתי נתפס הזה. לדוגמא, הבן הגדול מסיים ביה" ס והאם עומדת מול גורל שהילד יעקר מזרועותיה וממשפחתו". בהתייחס לטענות הממשלה כי הפליטים מגורשים למדינות בטוחות, גריבץ ענתה "ישנה הדוגמא של שליחת 1500 לדרום-סודאן. בג"צ אישר, התחייבו (המדינה התחייבה-א"ו) ואני לא מסוגלת לספור את מספר הילדים שמתו (כתוצאה מההחלטה-א"ו). גריבץ הוסיפה כי: " ברור, מעצם הדבר, ששר הפנים מעודד את הגירוש. האם הוא היה מתנדב יחד עם הפליט להגיע אתו להיענות לאותם תנאים. אני בטוחה שלא". לפי הערכות העמותה, בת"א בלבד יש 4500 ילדי פליטים מתחת לגיל שש ועוד 1400 נוספים מתחת לגיל הבגרות-18. " ילדים שנושאים צלקות גופניות ופגיעות פיזיות ונפשיות… אני גם רואה בכלי הזה של להרעיב את הילדים בכדי ללחוץ על ההורים כלי מחריד". אמרה גריבץ בהתיייחס למדיניות הפיקדון, והוסיפה כי " הילדים חושבים, הם שומעים ורואים את המצוקה העצומה. מדברים הרבה עם הבתים החינוכיים לשים לב מאוד להתנהגות חריגה של הילדים ולביטויי מצוקה- הרטבות, אילמות ותופעות אחרות". העמותה עושה את כל מה שהיא יכולה בכדי לסייע לקהילה. לחלק את המזון למי שחסר לו. "יש כאן ביטוי להתנדבות שהקהילה יודעת שיש ישראלים שדואגים" אמרה גריבץ. המתנדבים פועלים מסביב לשעון על ידי הציבור ומתייצבים בסלמה 53( מיקום הלשכה-או) "בתור,בימים רצופים, בגשם ובחום. המתנדבים מגיעים עם משקה חם, ביסקיווטים, מדברים עם השומרים, להקל, לחזק את הפליטים-אם מכניסים ללשכה אז 10-20 פליטים באופן שרירותי ולרוב מחליטים לא להכניס בכלל" לפי נתונים של האום, 65.6 מיליון איש אולצו לברוח מבתיהם בשנת 2016. מתוכם 22.5 מיליון הם פליטים. חצי מתוכם מתחת לגיל 18. בהתאם לפרסומים האחרונים בעיתון "גלובס", גריבץ בטוחה כי העניין הרב בגירוש הפליטים מאפריקה ולא מאוקראינה וגיאורגיה נע אך ורק בגלל צבע עורם. "אני בטוחה שיש גזענות כנגד הפליטים כמו שיש גזענות כנגד הקהילה האתיופית. אתה בסדר [לבוא לפה] אלא אם כן צבעך שחור".
