מאמר דעה: ישראל, נוסח הונג קונג

אזרחי הונג קונג, שנלחמים כעת על דרך חייהם, הם אור לעולם ולישראל בפרט כיצד להילחם בניסיון מתודולוגי לשנות את חוקי המדינה למען מטרה שלא תיטיב עם האזרחים.

"העולם צופה בנו" אמר לי מפגין בהונג קונג. מפגין אחר הוסיף: "הממשלה שלנו לא מתחשבת באזרחים". ההפגנות בהונג קונג כנגד חוק אשר דה-פקטו יפגע בזכויות האזרח במדינה הוא האידיאל של פעילות אזרחית טובה. המפגינים כעת בהונג קונג נלחמים על זכויותיהם ובכך על חייהם.

חלק לא מבוטל בתקשורת הישראלית ביטא את רצון הממשל הסיני בלהציג את המחאה כמשהו איזוטרי. כך יצא, שבאחד מערוצי התקשורת הדיווח ההתחלתי הסתכם במחאה של "עשרות אלפי איש". דבר שאולי נתפס בעין הישראלית כמחאה נרחבת, אך בסקלה קטנה הרבה יותר משני מיליון המפגינים שהתאגדו אתמול על מנת לדרוש את זכותם לא להחלת חוקי סין בתוך הונג קונג.

מנגד, יש להבין את הממשל הסיני. הוא מתקשה מול המסורת הדמוקרטית בהונג קונג. של חופש ביטוי וחופש לבקר את השלטון. בכך הוא אף מפחד מכך. במהלך שבוע שעבר, כמהלך פרוקטיבי, מיעוט בקרב המוחים אף הניף את דגלי טיוואן כמחאה על המדיניות הסינית. בקצב הזה אין הרבה סיכוי לסיפוח הסיני מבלי מחאות ותנועת-נגד. אך מדוע זה אמור להעסיק אותנו? מדוע שיעניין אותנו מה קורה חצי עולם מארצנו הקטנטונת?

כי זה מראה את גודל התעוזה הסינית ואת הדרך הדמוקרטית להתנגד. כי זה מראה ניסיון של משטר אחר, שזכויות האדם בו הן בהכרח בגדר אמירה בלבד. משטר שביקש ומבקש לשנות דרך חיים חופשית ודמוקרטית דרך שינוי חוקתי. עם ממשלה שהיא בהכרח מנותקת מחלק מהעם ונתפסת על ידי חלק לא מבוטל בהונג קונג כלא לגיטימית. רשת החדשות VOX הראתה מעל כל צל של ספק כי הזהות ההונג קונגית בקרב אזרחיה מורגשת הרבה יותר מהזדהותם עם סין. זה מתחיל בשינוי ספרי הלימוד. זה ממשיך עם חוקים מסוימים שיגבילו את זכויות האזרחים. מה שהוגדר כ"ארדואניזציה" הוא בהכרח הקבלה מזרח-תיכונית.

מחאה כמו שהיא אמורה להיראות. קרדיט: מגזין "לתוך הלילה".

מעניין מהי דעת ממשלת ישראל? האם אכפת לה מזכויות אדם במקרנו אנו? אני בספק. כפי שאמר לי איש עסקים מהשרון: "סין היא המעסיקה הכי גדולה במשק". וכידוע, כל עסק סיני מפוקח ע"י הממשל. העניין של ממשלת ישראל הוא רווח, ולא אור לגויים.