ההנחה הרווחת, ולעיתים מתבקשת, בין מנהיג האימפריה הבריטית טרום מלחמת העולם השנייה לראש הממשלה הישראלי הנוכחי בעיקר מנמיכה את גודל הכישלון של האחרון. ישנם מספר מאפיינים ראשוניים ברורים בין השניים, למעט שני הבדלים מהותיים. כולם יודעים זאת, כולם שותקים. ההבדל התהומי בעניינם הוא זה שיקבע את גורלה של ישראל. כנראה לרעתה.
מתחילת מתקפת חמאס בשבעה באוקטובר ההשוואה בין מנהיג ישראל הנוכחי, רה"מ בנימין נתניהו, לבין ראש ממשלת השלטון הבריטי טרום מלחמת העולם השנייה, נוויל צ'מברליין, הייתה מתבקשת. שניהם חזו כי מנעו מלחמה גדולה. שניהם דיברו על הישגים, שהתבררו כלא נטויים במציאות. בין אם זה חוזה בו מנפנפים בצאתך ממטוס, ובין אם פתק "סיכון מחושב" שניתן לך מהמפקד העליון של ארגון טרור רצחני. כאמור, בשעתו אמר ראש המל"ל לשעבר מאיר בן שבת בריאיון ל"ידיעות אחרונות" כי היה זה "אחד הרגעים היפים בתהליך". במענה לשאלה מה הוא חושב לעצמו באותו רגע, ענה בן שבת כי "ההרתעה הישראלית עשתה משהו, והנה הצד שממול פונה אלינו ומפציר לקחת סיכון; ושתיים, אני מבין שסינוואר מאוד קשוב למה שמתרחש בצד הישראלי. מנתח כל הגה שיוצא מפיהם של פוליטיקאים, מבין את הדילמות, ומכניס כאן אליהן אינפוט משלו". בנוגע לשאלת עצם הדיון עם הארגון, שלימים יבצע את אירועי השבעה באוקטובר 2023, ענה בן שבת: "כעובדה, הם אלה שמנהלים את השטח. לא מפריע לי לדבר עם כל אחד שמוכן לדבר איתי, כשכל צד מבין שהוא מפיק רווח כתוצאה מכך. במקרים אחרים יכול להיות שהייתי מרשה לעצמי לשבת עם האדם גם באופן ישיר, פנים אל פנים. פה לא, כדי לא לתת בשום פנים ואופן לגיטימציה לחמאס ולא לבצע אקט של הלבנה". בעצם ההידיינות, ממשלת ישראל עשתה הלבנה ברבים לארגון הרצחני. זהו היה רגע בזמן. נאום "שלום בדורנו" גרסת 2023.
- דעה: עוד כמה פסעים שכאלה, והניצחון המוחלט יהיה ניצחון פירוס לישראל
- ע"פ הערכות: כ-16 אלף דונמים נשרפו בגל השרפות בצפון הארץ
- באי קטן בתעלת למאנש, עקב יוזמה חדשה המוסתרים והמסתירים בתקופת מלחמת העולם השנייה נחשפים-מחדש
- דעה: נתניהו הצליח לזקק ניצחון פוליטי צר באירוע הגשת שמו להסגרה בבית הדין הפלילי בהאג, ולסנדל את מתחריו
- דעה: בהשוואות נתניהו צ'מברליין, ההנחה מחמת מיאוס ניתנת דווקא לנתניהו
ההבדל המהותי הראשון בין צ'מברליין ל"מקבילו הישראלי" הינו בעצם קבלת ההחלטות והאחריות. כיתור כוח חיל המשלוח הבריטי, טרום אירועי "הנס של דנקרק", ע"י כוחות גרמניה הנאצית באדמת בלגיה נחשב בזמן אמת לפאשלה הצבאית הגדולה ביותר של האימפריה הבריטית. האימה ותחושת האסון אשר שררה ביומיום הבריטי היתה ממשית. האסון היה מוחשי. לממשלה המכהנת, בראשותו של צ'מברליין, הייתה אחריות. כשאחד האסונות הצבאיים הגדולים ביותר של כוחות הברית מתממש מול עיניו, וללא לגיטימציה ציבורית בבית, צ'מברליין פינה את מקומו למי שלימים יינשא את דגל ההתנגדות למפלצת הנאצית. הוא לא חיכה עד סוף הקרבות, הלחימה ואף המלחמה להתפטר. הוא לא קיווה לשחוק את התודעה הציבורית בנוגע לאסון שנתפס באותם ימים צעד אחד לפני תבוסה מוחלטת. הוא פינה את מקומו. האם מישהו בציבור, ובציבוריות הישראלית בפרט, מצפה זאת מראש הממשלה בנימין נתניהו? הספק נוכח. זאת מבלי לדבר על הטריקים הידועים בנוגע לחוק (אי) גיוס הנערים החרדים לכוחות הביטחון שכל מטרתם לפגוע פוליטית במתחרה אפשרי על כס ראשות הממשלה. עצם אימוץ המתווה הקודם של השר בני גנץ נועדה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת. האחת, למנוע התערבות חד חד ערכית של בג"צ באשר לגיוס החרדים עד למציאת דרך המלך להחריג את הקהיליות החרדיות, קרי הבסיס האלקטורטי של חלק משמעותי בקואליציה הנוכחית, מגיוס תוך הלבנת המהלך ברבים. במקביל, לפגוע בתמיכת הבסיס הפוליטי של היריב המרכזי בסקרים כדי למקסם רווחים. הפעם נדמה כי הגנץ הצליח לעלות על הטריק מהר. הוא הוציא הודעת גינוי מהירה של "מה שהיה לא מה שיהיה". מנגד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, וגם בניגוד לעמדתו של גנץ, ועדת שרים לענייני חקיקה אישרה פה אחד את המשך החקיקה בנושא. בינתיים, שר הביטחון יואב גלנט קבע קו התנגדות משמעותי בקואליציה המקורית טרום השבעה באוקטובר. "לא אביא מתווה גיוס שהוא קומבינה על הראש של חיילי צה"ל אמר בדיוני ממשלה בנושא.
מהתנועה לאיכות השלטון, אחת העותרות בנושא, נמסר לאחר מסירת תגובת הממשלה: "אנו רואים בחומרה את הניסיון להמשיך ולהשתמט מגיוס שוויוני של תלמידי ישיבות. מאז פקיעת החוק ביוני 2023, המצב המשפטי מחייב גיוס לכולם. הממשלה חייבת לפעול לפי החוק הקיים ולא על בסיס הבטחות על חקיקה עתידית מפלה. צה"ל זקוק בדחיפות לתגבור כוח האדם כדי להגן על המדינה. דם אזרחינו אינו הפקר. די לאפליה – הגיע הזמן לשוויון אמיתי בנטל ולסולידריות בין כל חלקי העם. לשם כך נמשיך להיאבק בכל הכלים החוקיים והציבוריים העומדים לרשותינו".
בתוך כך, מאות בני אדם הפגינו בשבוע שעבר בשדרות רוטשילד בתל אביב, ליד בית העצמאות, בעצרת נגד חוק הגיוס. זאת עוד טרום המחאה בסוף השבוע האחרון למען בחירות והשבת החטופים. מארגני המחאה טענו כי "7 באוקטובר הוכיח שצה"ל לא יכול להסתדר בלי החרדים, וצריך 7,000 חיילים באופן מיידי. אנו קוראים לחברי הכנסת לחוקק חוק גיוס שוויוני שיחול על כלל החברה הישראלית". ארגון "אחים לנשק", שהשתתף במחאה, מסר: "ממשלת ישראל, ב-7 באוקטובר נגמרו הקומבינות הזולות שלכם על גב הנושאים בנטל. מאסנו בהפקרות שלכם ולא נאפשר עוד אפליה בין דם לדם".
ההבדל השני בין צ'מברליין לנתניהו מצוי בנוגע לזהות ולכוחו של האויב. צ'מברליין ניצב מול יריב בעל כוח צבאי משמעותי, עם פוטנציאל גבוה להתפתחות בצורת חיל אוויר וים בעל יכולות טכנולוגיות כבירות לתקופה. כוח צבאי שמושתת על יסודות אימפריאליות של הכוח הפרוסי שהיה ידוע לשמצה. מנגד, הכוח נגדו ניצב נתניהו היה רק עשרות אלפים במסגרת כוח רגלי מוגבל. עליו הושתתו כוח מוטס מוגבל ביותר של כלי טיס בלתי מאוישים (כטב"מים) בעלי יכולת הטלת מטענים. לא יותר. עוד יותר כאשר מדובר בים. לכן, המחדל גבוה פי שבעתיים במקרה הישראלי. הלוחמה היתה לוחמת גרילה, אבל לוחמה מוגבלת. ההפקרה של החטופים, אלו שחזרו ואלו שלא, היא ייחודית. הפקרת האזרחים במודע, תוך הבנה שיש 128 חטופים שגורלם לא ידוע בשבי יריב רצחני המשתמש בהם כצ'יפים- זה הייחודי.
ובזמן שרה"מ מאיר מנהיגי מחדלים כמו נוויל צ'מברליין וגולדה מאיר באור חיובי מחודש, יו"ר המחנה הממלכתי, והתחבושת הממשלתית, בני גנץ עושה וודרו וילסון. לוילסון היו 14 נקודות, גנץ הסתפק בשש. וילסון ניסה להתוות דרך לשיקום אירופה אחרי מלחמת העולם הראשונה, גנץ מנסה להיות עם, ולהיחשב בלי. להיות מנהיג אלטרנטיבה, בעודו מקרקר סביב השלטון. עיתון הארץ דיווח כי השר ויו"ר המחנה הממלכתי פנה אמש לנתניהו ואמר לו כי אם לא תגובש ותאושר תוכנית לחלופה שלטונית ברצועה עד 8 ביוני, מפלגתו תפרוש מהממשלה. הנקודות של גנץ היו השבת החטופים מהרצועה, מיטוט שלטון חמאס ופירוז רצועת עזה, הקמת מינהלת בינלאומית שתנהל אזרחית את הרצועה ותהווה בסיס לאלטרנטיבה שלטונית, השבת תושבי הצפון המפונים לבתיהם עד 1 בספטמבר ושיקום הנגב המערבי, קידום נורמליזציה עם סעודיה ואימוץ מתווה לשירות צבאי של כל אזרחי ישראל.
"שיקולים אישיים ופוליטיים החלו לחדור אל תוך קודש הקודשים של ביטחון ישראל", אמר גנץ במסיבת העיתונאים שקיים. נתניהו מסר בתגובה כי התנאים שהציב גנץ הם "מילים מכובסות שמשמעותן תבוסה לישראל". גנץ השיב כי "אם ראש הממשלה היה מקשיב, היינו נכנסים לרפיח לפני חודשים ומסיימים את המשימה". גנץ עוד נמנע מלענות לעיתון "הארץ" האם שיקולים אישיים של רה"מ מנעו עסקת חטופים. עוד קרא גנץ לנתניהו: "אם תעדיף את הלאומי על האישי ותבחר ללכת בדרכם של הרצל, בן גוריון, בגין ורבין – תמצא בנו שותפים למאבק", אחרת ייאלצו לעזוב את הממשלה. הציטוט הנתון אמיתי. מה שמעלה את השאלה האם גנץ שהה בעשור האחרון במדינת היהודים. העניין עם מטרות רבות, שאפשר דרכים רבות לסנדל אותן. האפשרות הסבירה ביותר היא כי רה"מ יעשה ממאן לגבי כל הנקודות, יגדיר "פשרה" התעסקות בחלק קטן, אם בכלל, מהן וימסמס את האחרות. כך, גנץ, שוב באופן סדרתי יש לציין, ייתפס עם המכנסיים למטה. עם ההצהרה באה שליחת השליחים. חברי מפלגתו, מתן כהנא ופנינה תמנו שאטה יצאו במרתון ראיונות והצהרות משל עצמם. בכל כלי תקשורת זמין, יהי זה אתר Ynet או מכלולי התקשורת של תאגיד השידור הציבורי. זאת על מנת לנרמל את מסר אי-היציאה לבייס הפוליטי. מאגר קולות שבינתיים נוטה יותר ויותר להבנה שללא דחיפה מהשטח הגנץ לא יזוז מאומה מנתניהו. קולות האופוזיציה על כך שגנץ נותן "חמצן לגיטימציה" לנתניהו מגיע אליהם בגלים. בינתיים, מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית קראו לפיטוריו של גנץ, ושל שר הביטחון יואב גלנט.
כעת, מתממשת ובאה האמת בנוגע לניצחון המוחלט. ביטוי אמורפי כמו אחיו הקטן "אחדות עכשיו". ע"פ השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הניצחון פשוט. במילה אחת התיישבות. בשתי מילים התיישבות בעזה. בריאיון לאתר Ynet הצהיר כי "אין פיתרון אחר". קרי, מטרת המלחמה היא התיישבות. מטרת המלחמה היא התנחלות. מטרת המלחמה אינה השבת החטופים. זו הייתה אמתלה בעיני הקואליציה המקורית. "שמענו אותו, שומעים אותו יותר מדי זמן. הוא רוצה להוביל קונספציה ישנה. הבנאדם כבר במשך תקופה ארוכה מטיף לאותה קונספציה. זה שאירח את אבו מאזן, הביא עלינו כל מיני תאוריות כאלה ואחרות, ואת זה אני מפנה לראש הממשלה – הגיע הזמן לסיים. אני קורא לנתניהו לפטר את גלנט וגנץ. זו ממשלת ימין" אמר בן גביר ל-Ynet, והוסיף באשר לשאלת ההתיישבות: "אין לנו אלטרנטיבה אחרת. אם לא תהיה התיישבות יהודית בתוך עזה – אז הטילים על שדרות ועל נתיבות ועל אשקלון ימשיכו ליפול. אין ואקום בדברים האלה. חד וחלק". כך, דבר שהיה במחשכים עלה לפני השטח. בפנים גלויות.
במאמר מערכת של עיתון "הארץ" נכתב כי משטרת צבאי זמני בעזה נשקל בכובד ראש. כתוכנית שנכתבה ע"י מזכירו הצבאי של רה"מ, האלוף רומן גופמן. נתניהו שוקל תוכנית זו ברצינות. לכאורה, היא מתאימה להלך הרוח של האחרון, ופוטרת אותו מהתנגשות עם "שותפיו הטבעיים" בצורת משיחיות מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית. עלות תפעול שכזה, ע"פ הערכות מערכת הביטחון שפורסם בעיתון "ידיעות אחרונות", מוערכת ב-20 מיליארד שקלים בשנה. כמשקולת תפעולית, שתגרור את המדינה לאט לאט למצולות. "מלבד החישוב הכלכלי והצבאי עומדת גם שאלת המחיר המדיני, שאין לו שיעור" צוין, ועוד נכתב: "מראש הממשלה אין לצפות לכלום, מאחר שהישרדותו הפוליטית גוברת על כל שיקול אחר. אך השרים בני גנץ וגדי איזנקוט, ששותפים לחששות של גלנט, צריכים להציב גבול ברור מול האיוולת הזאת". כך, השטח הפוטנציאלי של גנץ, והמחנה הממלכתי בראשותו, בוער. גנץ מנסה לכבות את הביקורת במהרה, אך ימים יגידו אם הצליח.
בנוגע לחששות מצרים בנושא עוד הגדיל לעשות השר לביטחון לאומי. "יכול להיות שצריך לבחון כל הזמן את היחסים עם המצרים ולהפסיק לחיות באשליות. המצרים לא מנעו את מעבר כלי הנשק, ויכול להיות שזה מעבר לכך. יכול מאוד להיות שהמצרים לא כל כך אכפת מביטחון תושבי ישראל, ואנחנו משלים את עצמנו". ככה זה, אדם שלא שירת בכוחות הביטחון, מחרחר מלחמה. לאחר כל הברברת הנוכחית, על אזרחי המדינה להכיר באמת פשוטה. סדרי העדיפויות השתנו. בנרטיב הממשלה הנוכחית ערך האדמה, החומריות, הכסף, הכבוד, הכוח השתלטו על-פני ערך החיים, החמלה, הרעות. בעיני הממשלה הזו, החטופים ומשפחותיהם נתפסים בגלגלי התעמולה כנטל במקרה הטוב, באויבים במקרה הרע. רק תראו את הנעשה מליל הפגנות אמש בהעלבתו ובתקיפתו של גדי קדם, שאיבד את בתו, חתנו, אמו של חתנו ונכדיו באירועי ה-7 באוקטובר ע"י תומכים מוסתים של הממשלה והעומד בראשה. ככה זה, ההפרד ומשול, ההסת והתקרבן, הושרש בישראל.
