עם הופעה משכנעת, קול מחוספס ווויב קאנטרי גבול הבלוז, עומר נצר רק ממשיך ללכת קדימה. מערכת לתוך הלילה מראיינת תופעה.
את עומר נצר תפסנו מספר שעות לפני שעלה לראשונה לבמת אירופה בלב ליבו של פסטיבל זיגט בבודפשט הונגריה—אחד פסטיבלי המוסיקה הגדולים באירופה. חיוכו הכנה, התחושה שהוא משרה בשיחתנו והתייחסותו לדברים הם רק סיפתח טוב למוזיקה מעולה. ואנשים מרגישים זאת. גל אויזנר, בת 18 מת"א, ושתי חברותיה הודו:"באנו לפסטיבל במיוחד בשבילו. הוא כזה חתיך וחמוד. פשוט אתה אפילו רואה את זה בפייסבוק. אם אתה פונה אליו, הוא עונה לך". גל הוסיפה: "מעבר לזמר, הוא מוזיקאי". המגע האישי שלו, הטוב והרגיש מורגש בכל שלב. בזיגט הוא ביצע שיר בבכורה עולמית. כנשאל מהיכן העוצמות של שיריו, ענה נצר כי כל השירים מחוויות אישיות, דברים שעבר ועיצבו אותו בחייו. דברים שהוא תיעל לאהבה ייחודית- מוסיקה. נצר כתב מספר לא מבוטל של שירים לאמנים בישראל. כשנשאל האם אי-פעם ירצה לשיר בעברית, ענה: "אולי בעתיד, אך לא כרגע", והוסיף: "תחרות היא מבחינתי לא לעולם המוסיקה. יש מקום לכולם. כולם יכולים ליצור ולעבוד ביחד".
נצר הוא אחד המייצגים החזקים והמורגשים ביותר של דור חדש של אמנים. דור שמבקש ליצור באנגלית. מבקש ליצור להבנה עולמית. "אני תומך ביצירה ישראלית לקהל הבינלאומי", והרחיב: "החיבור לקרקע, זה מה שאני שואף להיות". והוא הרבה מעבר לזה. הוא הסמל. החזון של כל אמן ישראלי ששואף להתרחב מעבר למגבלות הארץ. יצירותיו מדברות על משהו אוניברסלי שקורה לכולנו. מעין חזון אחרית הימים של מה היה קורה אם מגדל בבל לא היה קורס. אם כל מה שהיה מעניין בחוויה הישראלית הוא מה שבאמת חשוב. אהבה, כאב וציפייה לבאות. אלו שהשפיעו עליו היו הגדולים. "בי.בי. קינג, האולינג וולף" אמר נצר והוסיף גם כמה שמות עדכניים יותר כמו ג'ון מייר. "אולי הצעד הבא זה אפילו פסטיבל לה-לה פלוזה. תמיד אפשר לשאוף גבוה יותר" סיכם נצר, ואנחנו איתו. רק מאחלים לו הרבה עשייה, כמו שרק הוא יודע לעשות, לשנים הבאות.
