לאט לאט, ובלחש, קמו להם מתנגדים שונים מרחבי הקשת הפוליטית נגד הממשלה המתכנסת שעדיין לא הושבעה. הסממנים הנדושים ל-"שופרות", ולאלה שאינם מגדירים את עצמם ככאלה, אינם העניין כאן. כמו כל דבר בארץ הקדושה האוכלת את יושביה, הכל עניין של אינטרסים.
שום דבר לא ידוע, לא שעה, לא שבוע. כרגע, למרות הדיווחים בתקשורת הישראלית וריבוי מגוון משחקי המילים על הביטוי "עלה בידי", עדיין לא הושבעה הממשלה הממאנת לבוא, וצירי לידתה עוד קשים ביותר. בריאיון ביום חמישי האחרון (03.06) עבור הפרשן הפוליטי עמית סגל, ראש הממשלה המיועד נפתלי בנט הראה מה שנדמה ככנות אמיתית על שגרת הראיונות הפוליטיים הגנריים. הכותרת צעקה "אמרתי למשפחה שלי שאהפוך לאדם השנוא במדינה", אך הדברים שהורגשו במהלך הריאיון, ובעיקר בסופם, קיבעו מה שהממשלה המסתמנת מבקשת לעשות. להוציא את מדינת ישראל מבוץ נתניהו. לכל אורך הריאיון עלה נושא ההגינות.
- דעה: הגנץ צריך ללכת, האיזנקוט צריך להחליט
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
"עמדנו כל אחד בהסכמים. הוא אדם הגון וזה מה שאנשים הגונים עושים, אבל מעבר להגינות אני אגיד עוד משהו – אחת הבעיות, נתניהו לא קיים פעם אחת הסכם, פעם שנייה, פעם עשירית, בפעם האחת עשרה – כבר אף אחד לא רצה לחתום איתו" אמר בנט בנוגע לשאלה האם ב-27 באוגוסט 2023 יפנה את כיסאו ליאיר לפיד במסגרת הרוטציה. אגב, זו לא הפעם היחידה בה איש מהקצה הימני של הזירה הפוליטית, יש"ע לשעבר, מעיד כך על לפיד. גם ישראל הראל, מנכ"ל יש"ע לשעבר בעצמו, אמר בתוכניתם של בן כספית וינון מגל עוד בזמן שהמנדט היה בידי ראש הממשלה היוצא בנימין נתניהו כי "אני חושב שבנט צריך ללכת עם לפיד, זו הדרך הישרה והטובה לעשות. אין לו מחויבות לימין, ונתניהו הוא לא ימין אלא תמיד הלך עם מפלגות השמאל", והדגיש: "אני חושב שיאיר לפיד הוא איש הגון, וכך גם מרב מיכאלי. כשהולכים עם נתניהו, אף פעם לא יודעים מה יהיה מחר".
נתניהו קיבע משנת 2009 מכלול של דיון פוליטי חסר תוכן וחסר כיוון חוץ משבירת מסגרות המשחק הפוליטי. מדוע מהלכיו של נתניהו זכו לשירי הלל שלא יורדים מטרפת הסופרבול בליגת הפוטבול האמריקאית בעוד "התרגיל המסריח" של פרס לא זכה לסופרלטיבים שכאלה? כנראה שינוי בסטנדרטים. כך, במידה רבה, מאתרגים על נתניהו מימין ומשמאל. משני הקצוות.
מצד אחד, חברי מפלגת "הציונות הדתית" בצורת ערבול וערפול ג'ינגל הבחירות "ימין מלא מלא". בצד הנגדי, העיתונאי גדעון לוי מעיתון "הארץ", קיבע בטוריו טון שונה לנתניהו בבחירות 2021. במאמרו ביום חמישי שעבר (03.06) "זה שינוי זה?" טוען העיתונאי, אשר בנה את חייו מסיקור השליטה הצבאית ביהודה ושומרון, כי "את המסיבה הזאת חובה לקלקל", והרחיב: " אפשר להבין את השמחה לנוכח סילוק הליכוד מהשלטון, בהתחשב בשלל מוקיוניו ושתקניו וממשלתו, שהיתה בשנים האחרונות ממשלה של איש אחד… הממשלה החדשה תציג נבחרת יעילה ומרשימה יותר של שרים, שחלקם ינסו לבצע את תפקידם באורח הגון יותר. זה משמח. אבל על הכל תרבץ עננה שחורה ומעיקה: ימין יחליף ימין. ימין בלי נתניהו יחליף ימין עם נתניהו, ושניהם אכזריים. אין איש שמאל רציני היכול לשמוח לנוכח זאת".
העיתונאי, שבעשור האחרון לעיתים רבות סימל עבור רבים ממחנה נתניהו את "העיתונות השמאלנית" קבע בשבועות האחרונות קו רעיוני מגן על נתניהו, ולשמאל המתחנחן לדבריו "שתיעב את נתניהו, התעלם מהישגיו והתמקד באורחות חייו ובכישלונותיו" קבע אסון ידוע מראש. "ממשלה מבשרת רעות" קרא בצלילי דם, אש ותמרות עשן הכתב המיוסר בקול צווחה מיוחמת שלא תבייש חתול רחוב בשעות הדמדומים טרום דריסה.
העניין הוא מורכב ופשוט בעת ובעונה אחת. נתניהו לא ימין, ואף פעם לא היה ימין, במעשיו. הצהרות זה יפה, כך גם נאומי בר-אילן, אך מי שהצהירו עליו כמנהיג מהגדולים בתקופתו ידוע מתחת לפני השטח בפסיביות נצחית בעניין הביצועי של הדברים. לוי יודע זאת, וכך גם סמוטריץ'. עם לכתו של נתניהו, העניינים המהותיים של השליטה הישראלית ביהודה ושומרון יתגברו, וכך לכאורה ידברו יותר על תוכן, על מכלול הדברים, ולא על אירועים נקודתיים. ולוי? הוא חי על המקרים הנקודתיים.
עוד דבר שלוי לא מדבר עליו הוא "הבלוף" הישראלי שמסתתר בדבריו. לוי בעצמו מבלף בהתעלמות מהדבר. בתקופת שלטונו של נתניהו זה רק התעצם. הבדל התפיסות הדורי בקהל הישראלי והפלסטיני, בתוך אפקט הלימבו שנתניהו תקע את האזור בו, קבע הלכה למעשה, יותר מכל דבר אחר, את התקבעות התפיסות הקיצוניות שהם הלחם והחמאה של עבודתו של לוי. אם תשאלו חלק מצעירי ישראל, שתקשר עם פלסטיני מיהודה ושומרון או מעזה בצורת טילים או בכניסה נקודתית- פלסטיני הוא לרוב אויב. מבחינת צעירי הציבור הפלסטיני ביהודה ושומרון, שראו את רוב הקהל הישראלי בצורת מתדפקי דלתות בחצות ובמדים, או בצורת נוער הגבעות, חלק לא מבוטל מהם כבר אינו חלק מחלום שתי המדינות. אין מבחינתם גבולות 67', 48' ודו קיום. אין מבחינתם מדינת כל אזרחיה. יש רק את מדינת פלסטין, שהיא הם. ליהודים בשטחה? הים או אירופה.
נכון לרגע זה, מדינת ישראל נכנסה לעולם המראה ששחור זה לבן ולבן זה שחור. שקצוות ימין ושמאל תקשורתיים מגינים על ראש ממשלה מכהן נאשם בעבירות חמורות של שוחד, מרמה והפרת אמונים. שהקצוות מתקיפות, והמרכז מתגונן. שחוסר פעולה זה חזון, ודיון מעמיק הוא כלום. שהסתה זה איחוד, וניסיון להרגיע זה הסתה. אולי כאן צריך להתחיל, קצת אחרת.
