בשבועות האחרונים עלתה וירדה קרנו של יו"ר ימינה, ח"כ נפתלי בנט, כאלטרנטיבה אמינה על-פני ראש הממשלה בנימין נתניהו. אולי אפילו כמועמד לגיטימי. ימין אמיתי. אולי אפילו אמיתי מדי. מצד שני, ראש הממשלה ידע בדיוק על מה הוא מדבר כשקרא לאחרון "כלב קטן". עובדה: כלב הוא החבר הנאמן ביותר.
לאחרונה נחשף בתמלילי שיחות ראש הממשלה בנימין נתניהו ויועצו לשעבר, ועד המדינה היום, ניר חפץ, בתוכנית "המקור" של חדשות 13 כי ראש הממשלה קרא ליו"ר ימינה, ח"כ נפתלי בנט, בכינוי "כלב קטן". זה לא נועד כמילת גנאי. זה נועד להבהיר אמת פשוטה- המציל התורן, תכנית ב' המחכה במגירה תמיד, היא בנט. בנט הוא החובר האולטימטיבי, האלטרנטיבה למשיכת קולות המאוכזבים חזרה לחיק ראש הממשלה. המלכודת האלקטורלית שאף פעם לא מפסיקה לתת. כמו חיית המחמד הנאמנה, הוא מפחד תחילה מכל שלולית, לפעמים עושה טעויות, אך תמיד נשאר נאמן. לא מאמינים לי? מדוע חברי מפלגת ימינה אי-שם באוקטובר נעדרו מהצבעת אי-האמון שקראה למנות את בנט לראש ממשלה? ימינה אף הגישה את אותה הצעה יחד עם ישראל ביתנו.
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
- פרט טכני? לאחר פרשת ההדתה האחרונה, הטכניון הציב יעד לאירוע חברתי ביום שישי עוד כחודש
נפתלי בנט נתפס היום בציבוריות הישראלית כמועמד רלוונטי להחליף את נתניהו. המשמעות היא אחת: אובדן קולות לשווא. אפילו אם אכן יתממש התרחיש, אנו צפויים למנהיגות ימנית ביותר. לפעמים, אולי ימנית מדי. ימנית קיצונית מדינית, וימנית קיצונית כלכלית. ברוך הבא מקראתי, לילה טוב ובהצלחה.
"קבינט הקורונה האזרחי" שהקים בנט בחודש יולי האחרון סמך ידיו על פורום קהלת. בראש הפורום הכלכלי עומד ד"ר מיכאל שראל, בעל עקרון "אל תפצה קבוצות או ענפים על פגיעה מרזי משבר הקורונה". כעקרון מנחה, לא פחות. בחודש ספטמבר, בזמן שבישראל "חברו" מיליון מובטלים המליץ אותו פורום מהולל להפחית את שכר המינימום. איזה כיף, לכולם יהיה רע, באופן עקבי, באופן שווה ויגידו שהחיים טובים.
בצד המדיני, בנט מגובה בפורום המדיני של אותו פורום. דחיפה אקטיבית לקידום חוק הלאום, דחיפה בכיוון "הנכון" של תוכנית הסיפוח. מדובר בימין אידיאולוגי דתי, על קווי המשיחיות עליה דיבר ישעיהו לייבוביץ', מאמין באדמה על-פני מדינה, באפלייה על-פני שלווה, ובכלכלה קפיטליסטית חזירית כדרך חיים "נאורה".
הסיסמאות האטרקטיביות, המקפצות להן מדפי ספר כזה או אחר- "לא פרנסה, לא מעניין", "לא קורונה, לא מעניין"- הינן רק זמנית לא מעניינות. הן יהיו מעניינות מאוד ברגע שאותו גרעין קשה יביא לנו חורבן קשה בעשייה קשה. שלא לדבר על מהלך סיפוח חד צדדי שיביא לנו את כל האהבה של האינתיפאדה מחדש. אם ניקח גם את האפשרות שאותם פלסטינים יהגרו למדינת צד-שלישי כמו ירדן, האם אנחנו רוצים ערעור ירדן ורגרסיה מדינית כמו ביטול הסכם שלום?
