אז הגענו למערכת בחירות סבב ג'. עכשיו הבחירה היא לא שחור או לבן, אלא ביניהם. היא פשוטה, בנאלית אבל היא חייבת להיות. אריה הלבר עם הרהורים לעוד מערכת מלאה בריב, שסע ומדון.
ממש כמו "המערכה שבין המערכות" (מב"מ), כך גם המערכת הפוליטית הישראלית נקלעה בערפול חושים ל"בחירה שבין הבחירות" (בב"ב). אנחנו, אזרחי ישראל, נקלענו למערכה מתמשכת, בלתי נגמרת, של התמודדות מול מציאות אמורפית, הזויה, שנדמה שאין לה סוף.
- פריצה בחומת המבצר: הפתקים המועברים לידי ראש הממשלה במסגרת משפטו הפלילי לא נשמרים, ותוכנם לא מאוכסן
- מעל 5 מיליון ב-16 חודשים: עלויות משכורות יועצי ראש הממשלה מטעם משרדו נחשפות
- הרשות השופטת מודה: "הפתקים הביטחוניים" המועברים לראש הממשלה במהלך עדותו במשפטו לא נבחנים
- מעל שנה אחרי: חלק מהפריטים הרפואיים בערכת הרפואה של מחבלי הנוח'בה היו תוצרת ישראל
- הערכה: עשרות אתרי עתיקות בישראל נפגעו במהלך הלחימה בדרום ובצפון
זו שנה שמדינת ישראל חשופה על הצריח. חשופה למתקפי אגרסיביות של קבוצה קטנה של פוליטיקאים, הנאבקים על משאבי הכוח שלהם לשווא. בזמן שישראל בוערת, שרי ממשלת המעבר-ללא-מעבר אפילו לא מוכנים להוציא נבל.
מגדיל לעשות "הכוהן הגדול", מלך ישראל ראש הממשלה בנימין נתניהו. לערעור- ביטחון לאומי, פיתוח כלכלי, שיפור מערך הבריאות הלאומי. לאט לאט הרשימה מתארכת. יתרה מזאת, במסגרת הבחירה שבין הבחירות בוחר דווקא ראש הממשלה, אחד מהטובים שהיו בארצנו ע"פ מקורות דומים, להסית ולנגח את המגזרים השונים במדינה ראש בראשו של זה. ימין מול שמאל. ימין אחד כנגד ימין אחר. אשכנזי נגד מזרחי. חילון נגד דת. יהוד נגד ערב. כל מטרה שתקדש את האמצעים.
רק תקווה אחת נותרה. היא כרגע טמונה בסער, ואם לא בו אז באלו שלא מוכנים ללכת שבי אחרי קסם. כי קסם באמת, הוא קסם- הוא לא קיים באמת. מעניין מה יחליטו אזרחי ישראל בבחירה. אולי יחליטו שדיינו. אולי ירצו בהנהגה אחרת. ללא שוני ימין, אלא ימין ערכי. הנהגה שתאחד, במקום לפלג. שתדאג לרווחת האזרחים ולא לרווחת חלק מהאזרחים.
נדמה כי אצל הקיים אכפת רק מוסדות השררה. ומאבק על חירותו האזרחית. מבחינת רה"מ, יש לו שתי אפשרויות- לשמור על הימין ולהתפטר או לראות את העולם מצדו השני של הבריח.
המציאות ההזויה הזו שנמשכת וצונחת ללא תחתית, מועדי הבחירות, אי-כינון ממשלה אמיתית בישראל, מביאה את אותה כלכלה וחוסן אזרחי חזק שבהם מתהדר רה"מ בתפוצות למבחן קיצון. אין אפשרות לקדם נושאים מרכזיים. אין אפשרות לספח. אין אפשרות להאמין לרה"מ. הרי שלוש פעמים כבר היו, והנה- אין גלידה מדינית באופק.
