עם תקווה גדולה, ישנה אפשרות שתבוא אף אכזבה גדולה. רה"מ בנימין נתניהו נלחם מלחמת חורמה פוליטית ביריבו יו"ר כחול-לבן בני גנץ. כאילו שחייו תלויים בכך. בעצם, מכורח תיקיו המשפטיים, אולי בהכרח אורח חייו הנוכחי תלוי בהחלט תלוי בכך.
בעבור רבים מבוחריו בבחירות האחרונות, בני גנץ מהווה קרן אור במנהרה חשוכה ביותר. קרן של תקווה למול מציאות מדכאת של ממשל של איש אחד. מעין פירמידה ולא איגוד. מערכת שלמה שהתקרנפה מזה זמן מה, ועולם מאיים מסביב. לא מכורח הביטחון החיצוני גרידא.
- הערכה: עשרות אתרי עתיקות בישראל נפגעו במהלך הלחימה בדרום ובצפון
- "ובאזור": דיוני הצעת החוק לסיפוח עתיקות ביו"ש החלו היום בועדת החינוך של הכנסת, ללא עבודת מטה ברורה עם גורמי המקצוע
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
למול עיניו הכחולות של יו"ר כחול-לבן ניצבים אתגרים רבים ומגוונים- בניית בסיס ממשלתו, חיזוק ההכרה ביכולתו לכהן כראש ממשלה בישראל. אולי דווקא מכורח רצינות כישוריו, הגוש בראשות יריבו נשאר. הוא פחות לחיץ, והוא בא עם אג'נדה מוגדרת. לפעמים נראה, עור נחש ואמורפיות עוזרות. אם לא יעלה בידו של כחול לבן להקים במהרה ממשלה, הדבר עלול להוביל בחירות שלישיות. שלוש בתוך שנה אחת. לא יהיה איש ורע בישראל שלא יגיד שאנו חווים משבר, ובכל בזכות אדם אחד. נתניהו. בנימין נתניהו.
אפילו ספין כזה או אחר בדבר ראשוניותו של רה"מ המכהן, ויתור על הגוש החוסם מימין, והתקדמויות-סרק כאלה ואחרות לא ימנעו את איבוד אמון העם במערכת אם איומי רה"מ לבחירות יקרו. הרי לא משנה כמה יריב לוין וחבריו ידקלמו מול המראה, נוכח הנתונים הדבר הוא אחד. רה"מ רוצה בחירות. במוחו הקודח הוא רוצה להצליח היכן שנכשל בבחירות האחרונות ואף לתפוס שתי ציפורים במכה אחת- חיסול ימינה וניצחון בבחירות. השאלה היחידה שנותרה היא מדוע שקד, בנט ופרץ זורמים מחד ושורדים מאידך את המשחק בין ענני הסיגר של רה"מ? התשובה היא האמת פשוטה.
מצד אחד, ימינה אינם רוצים להיתפס כאלו שהפילו ממשלת ימין, אפילו אם אותה ממשלה נשענת על כוחו הפוליטי של חשוד בפלילים. מנגד, היא מנסה לשרוד ושמעשה התמיכה במועמד חשוד בפלילים לא ייתפס כפעולה לא-ערכית. עזבו הרי חוקים המתגוללים בספר הספרים. האידיאל לחוד, ומעשים לחוד.
על כל האתגרים העומדים בפנינו- הביטחוני פנים, חיצון (איראן), הכלכלי והחברתי- יצטרך להתמודד רה"מ הבא. ישראל פוסט עשור הזהב של נתניהו היא חברה שסועה ומקוטבת. עם בעיות ביטחוניות מיידיות על הגדר ובעיות ביטחוניות "רחוקות" נוסח התבססות איראנית בכל רחבי המזרח התיכון. עם אתגר מדיני של התמוססות חלום שתי המדינות וקיבעון מדינה אחת ממערב לירדן- דה פקטו גניזת החלום הציוני שנעשה במו ידיו של רה"מ. כלכלת ישראל בצמיחה מתמתנת ועם גירעון מתגבר במקביל לכלכלת עולם שהולכת ונכנסת למשבר. משבר שישראל תתקשה לעמוד בפניו נוכח המצב ההתחלתי בה היא נמצאת.
מעל כל הדברים האלה מרחפת השאלה: לאן הולכת מדינת היהודים? למילה הנדושה אפרטהייד? למונח מדינת כל אזרחיה? או לסיכוי קלוש של שימור הציונות בצורת שתי מדינות לשני עמים? מי שרואה סיפוח כציונות רואה אך ורק חומר ולא רוח. וכידוע, חומר הוא דומם.
