בארץ דעות

מאמר דעה: הלל להתקרנפות

Written by אריה הלבר

אריה הלבר ראה הרבה בחייו. גם לא מעט תקשורת. אך השבוע משהו הרגיש לו חורק בגלגלי עיבוד הידיעות של חלק מגופי התקשורת הגדולים יותר בישראל.

בשבועות האחרונים חשתי כמעין תחושה מוזרה בשעה שקראתי בדפי העיתון הנפוץ במדינה או זפזפתי לערוץ האינטרנט הקשור בו. נכון, אולי הייתה בי תמימות כמהה בנוגע אליהם, אך במשך שנים אותם ערוצים היו מעין צאן חמדה עבורי. מעין מעיין שמבחינתי ממנו הייתי יכול לשאוב ולהישאב לידיעות מבלי חשש מהרעלת סילוף דברים יותר מדי. גרידא. במשך שנים ארוכות נתפסו בעיני ערוצים אלה כאמינים ומדויקים יותר מרוב מתחריהם. לא ידעתי מעין צצה אותה תחושה מעיקה.

לפתע, כנראה מתוך חזיז של נקודה לא במקום, ירד לי האסימון. אם עדיין משתמשים בדברים שכאלה. הבנתי שאותם ערוצים מכובדים ו"אמינים"- התקרנפו. או שהיו כך תמיד. זה קרה לא בשעת לילה מאוחרת. גם לא במקרה מוזר. זה קרה כשהידיעות על לחץ המגיע מצד הליכוד להצבת מצלמות בקלפיות הופיעו מכל עבר ורק באותם אמצעי תקשורת-הנושא האקטואלי לא עלה.

הבנתי, שאותם אמצעי תקשורת "אמינים" כנראה צנזרו באופן מבוקר ידיעות, נתונים ומראות שאולי אינם נוחים למשפחה הקיסרית. ידיעות שהופיעו בערוצים השונים, ואולי יכלו להתפרש בפגיעה בכבוד המשפחה, ולו תאורטית, דרך אותה משפחה הוברחו החוצה ולא נראו יותר בבית ספרם של אותם אמצעי תקשורת.

מדיניות שכזו אינה יכולה להיחשב יותר או פחות מאשר כהתקנפות מלאה. קרי, הצמחת קרן מחשבתית על ראש המתקרנף. באשר הוא, באשר עיסוקו. "התקרנפות אינטרסים" היא תופעה שנובעת כנראה מסירתם המשותפת של השולט והשליט. ישיבה באותה סירה מנוקבת חורים מוסריים. ספינה שנדמה ששוקעת לנגד עינינו. מצד שני, גם מצבו של הים אינו טוב. הוא מלוכלך, מלא זבל. אבל כשמיכלית מנוקבת גורמת לשפיכה מסיבית של רפש- מה יש לעשות? הכל נגד. הכל.  




About the author

אריה הלבר