עם המאורעות האלימים והניסיון של בייג'ינג לצבוע את צבעי מחאת הונג קונג כמחאה אלימה- יש לזכור על מה המפגינים נלחמים. מנגד, תמיד יהיו אלו שינסו לערוך הכללה מפעולות מיעוט קטן על כל תנועת המחאה הצודקת.
"אני רוצה לקרוא את זה. אם תכתוב עלינו" אמרה לי פעילה בהונג קונג. חבריה והיא בחזית יודעים על מה הם נלחמים. על דרך חיים. על זכויות אלמנטריות. זכויות שאולי עבור השלטון המרכזי בבייג'ינג אינם נתפסים ככאלה. האירועים האחרונים במחאה אינם משקפים את המחאה כנגד החוק ככללותה. זה מה שפעילים ועיתונאים בני המקום כל הזמן מדווחים, משתפים ומדברים עליו.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
כעת, לאחר ניסיון לערער את מעמד המחאה כמחאה לא אלימה. אנחנו כנראה הולכים לראות מחזות שונים לחלוטין בטיפול הממשל הסיני בהונג קונג. להתנגד הולך להיות קשה. המאבק הוא לא מאבק קל. אבל מבחינת המוחים הוא משתלם. כי מבחינתם, זכויותיהם הם שלהם.
בהתייחס למאבק הקהילה האתיופית במחוזותינו, אולי היו צריכים ללמוד מההונג קונגים. הונג קונג היא אי של דמוקרטיה, בים של חושך. על המוחים לא להירתע. להמשיך ולהמשיך. עד שיבליח אור. כי גם הניצוץ הקטן ביותר, יכול להאיר את העולם.
התקשורת המקומית דיווחה כי אחד המוחים אמר בפינוי בית המחוקקים בהונג קונג כי יש "לא להשאיר אף אדם מאחור". ערך שאני יודע שרוב הישראלים מזדהים עמו. על ישראל לא לזנוח את הונג קונג למען רווח. על כל ישראלי להיות אור ולהפיץ על מה נלחמים בהונג קונג. הונג קונג היא לא פראג 1968. היא הרבה יותר מזה. היא החלום לעולם טוב יותר עבור רבים. ולה אין איינשטיין שישיר.
"I want to read it. If you're going to write about us" said to me on of the protesters in on of this week's more stormy protests. Her friends and she herself know deep inside on the matter of their opposition. They fight for a way of life. On elementary rights. Rights that maybe for the central Chinese government are not so elementary. The recent events of the protest movement against the extradition bill do not reflect on the movement as a whole. A thing that can not and should not be stressed enough.
Now, as Beijing tries desperately to shake off the protest's image of an anti-violence protest, the sights from Hong Kong may be completely different. But one should remember the fight. Why It is right. And what Is it for. To oppose the push from the Chinese government in going to be hard. The struggle for basic rights is never easy. But for those who protest, and triumph, the effort is worth the wait. Because to be free, in your land, means the world. The edge of it and beyond.
Regarding the Ethiopian community in our own country, they may find inspiration in Hong Kong's struggle. Hong Kong is an Island of democracy, in a sea of darkness. Do not be afraid. Fear is for harsh times, but from harsh times may rise the gaze to brighter opportunities. You must keep on, until the shining of the light. Because even a flicker of hope may shed light and bright the darkest of times. And the world.
Reportedly, one of the protesters said this week that they "leave no man behind". A notion well received in Israel's ethos. The world must not neglect the world for gain. Every Israeli should deliver what is transpiring in Hong Kong. The place is not Prage 1968. But it could be. For a dream of a better tomorrow, there will be no Arik Einstein to sing them farewell.
