משועלי שמשון לכנסת, מהעיתון לעשייה פוליטית- אורי אבנרי היה הרבה דברים. החודש, בציון שלושה חודשים לכתו, עלינו לזכור את האדם אך יותר חשוב את מה שייצג. מאמר דעה
אורי אבנרי היה הרבה דברים. מלוחם, בעל עיתון שייסד מהפכה, חבר כנסת ועד פעיל שלום- ואחד ממקימי "גוש שלום"- שבעיני אחדים גיבור ולדעת אחרים גיס חמישי. אך בכל דבריו, ובעיקר מעשיו, היה דבר בולט במיוחד- אומץ. אבנרי התווה את רוח העיתונות בניגוד מוחלט לרוח התקופה. תקופה אשר בחלק מאמצעי התקשורת הממסדיים יותר מאיימת לחזור. הוא, בניגוד לרוב החושבים להם במגדלי השן התקשורתיים, כמו מישהו שמתראיין בלעדית לערוץ 20, בין אם בקומות הנמוכות או הגבוהות של אותו מגדל- החליט שלא ידום דום כשהתותח ירעם.
אבנרי היה אך ורק אדם, רוח האדם כרוח התקופה במובנים מסוימים, כפי שכתב ביתר שאת השדרן ואושיית הקללות נתן זהבי. שלא לדבר על מגיש תכנית בוקר פופוליסטי עד כדי בחילה יחיד ומיוחד שלא כדאי אפילו להזכיר את שמו. ברברת-ברברת. אותו מגיש עושה מה שהוא טוב בו. להעמיד פני-חכם נאור במה שלאמיתו למעשה חשוך ביותר. וזו עוד יוקרתה של מחשבתו. אך אם נחזור מקטרגיוו של האדם לאדם עצמו, אבנרי היה נרדף רוב חייו. כמי שחווה את אש התופת בשירותו ב"שועלי שמשון" ואת נזקיו כשנפצע אנושות- הוא יצא מחוויותיו מפוקח. השלטון המפא"יניקי דאז, כמו שלטון הליכודיאדה כיום, שנאו את דעותיו בשל פשרתו למען השלום. כפי שבעת המהפך שנאו השלטון הנכנס בשל רעיונותיו. תחקיריו בתקשורת בשעה שרוב התעשייה הייתה כלי שופר- כפי שלאט לאט כלי זה חוזר על מחוזותינו היוו הבסיס עליהם היה ניתן לבנות דרך לאחרים לפסוע לעבר עתיד מקצועי יותר. אבנרי, אשר בחודשים הראשונים של המלחמה הישראלית הראשונה היווה "נער הפוסטר" של המדינה המתגבשת לאור ספרו "בשדות פלשת 48'". נהפך עם הוצאת ספרו השני כמעט בן לילה לאויב העם, לבן מוות. בשל כנותו, בשל מחויבותו לעמו. תרתי משמע, הצד השני של המטבע. בהקדמה לספר זה כתב אבנרי בהוצאתו השנייה ב-1976: " 'בשדות פלשת' הוא אמת- אך לא כל האמת… הייתה צנזורה חמורה… ויש דברים שקשה להעלותם על הנייר, כאשר אנשים נהרגים וכאב המשפחות השכולות עודנו חזק וצורב". בהקדמה לספר, שנולד כתוצאה משיחת אוטובוס שגרתית בין שני נערים בנוגע לשדות פלשת ששמע אבנרי בשלהי 1949, הוא כתב: "הספרים יחד משקפים את המלחמה, כפי שנתגלתה לעיניו של חייל- הגיל והכאב, האחווה והשנאה, רגעי-ההתעלות ומעשי-הזוועה, הגבורה והפחד, חדוות-המאבק והאכזבה". את אותו ספר הקדיש אורי לאלמוני אשר "מת לידי, בבית החולים מס' 8 עם שחר יום 16.12.48". לא פעם הסתכן אורי למען דעותיו, לא פעם פעל. דבר אשר חסר כל-כך בהנהגה הנוכחית. משני צדדי המתרס. באותו נדבך אינטימי כתב אבנרי כי: "שדות-פלשת הפך אותי לחביב הקהל והממסד. במשך שנה ניתכו עליי ביקורות נלהבות, תשבחות וגילויי חיבה. הצד השני הפך את הקערה על פיה ונהפכתי לאובייקט של שנאה- עוכר-ישראל ותבוסתן, תארים שאני מחזיק בהן עד עצם היום הזה". והחזיק בהן עד מותו. יש לציין כי ספרו השני של אבנרי נאסר להדפסה מחודשת מיום הוצאתו ועד שנת ההקדמה. לדעתי, מחשבתו של אבנרי התעצבה באותם חודשים בודדים. חודשי הדממה בו המתין לצאת ספרו השני והתגובה השלילית בעקבות אותה הוצאה. אבנרי, שראה מוות ואי-צדק כתב לראשונה את שדות פלשת התבססה והתעצבה באותם חודשים בודדים. חודשיי הדממה בו המתין לצאת ספרו השני תגובה השלילית שבאה. אבנרי, שראה את התופת ואי הצדק כתב בראשונה את שדות פלשת בכדי לטפל בעצמו אך בכך בנה ליישוב אשר כל כך היה צריך את האתוס לו שיווה כשראה שהחוויות הנוראיות שעבר הופכות לחלק מהווי התרבות במדינה שזה עתה קמה והחליט לעשות מעשה. אבנרי לא וויתר על הכנות ועל המציאות בה חי. לא על גרעין אותן תכונות. הוא בחר לראות הוויתו ואת תכונותיו כדבר שקשה מאוד לאדם לעשות. לראות בעיניים מפוקחות. במידה מסוימת נישה כמעט בודהיסטית. הוא, בניגוד משמיציו ושאר מלקקי הפנקה, הלך בכנותו, בדרכו עד הסוף
מתוך כאב האש המאכלת של לוחמה, יצא אבנרי עם עט בידו טעם תובנות לגבי ייסוד, העם היהודי בארצו. לפי דעתי, ואיני יכול לדבר בשמו, מרגע היותנו פה, למרות כל הכאב אשר התרחש עלינו לדבר עם אויבנו. פן יקרה לנו מה שקרה לאחרים. הוא התנגד לדעה, העדיין רווחת, כי לעולם עלינו לנוח רק עם חרבנו בקרבנו. עלינו לדבר עם אויבנו, הם אינם מפלצות. הם אינם שדים כי אנשים. למי שאומר אחרת, משני צדדי הקונפליקט בו אבנרי פעל, זו זילות הזיכרון של מתינו ושל מתיהם. אם מי שרוצה לבחור בחיים הינו גיס, חמישי, יהיה כן. אורי היה מודל לאומץ חסר פשרות בתחום מסוים, במציאות אותה אנו חווים. משפט אחד שיכול לשמש אותנו ואותו-בחייו כך גם במותו- "לוחם למען השלום". אורי בחר לא להיכנע לשנאה. מי שבוחר להיכנע, מי שכבר נכנע-כבר בחר לא להועיל למדינה. כפי שהולך המשפט של ג'ון פיצ'גרלד קנדי "אל תשאל מה המדינה יכולה לעשות למענך, אלא מה אתה יכול לעשות למען המדינה". אבנרי בחר לעשות. ומה תעשו אתם
