השילוב בין שני סקרים מעניינים מאיימים על כניסה מחודשת של יו"ר המחנה הממלכתי לכלוב זהב מדומיין הנוגע לבחירות באשר יגיעו. תוסיפו לכך הודעה לתקשורת אשר מרגישה יותר ויותר כמו ניסיון דו שכבתי להרגיע מחד את תומכי המפלגה המתמרמרים על הישארות הסיעה בממשלה, ומאידך למצמץ להתנעת סיבה נוספת להישארות הסיעה בממשלה. זאת לאחר הגדרת התקשורת הישראלית כי הלחימה במסגרת מלחמת "חרבות ברזל" בעיקר עברה לשלב הביטחון השוטף. מבחינת ראש הממשלה וממשלתו המקורית, גנץ אף פעם לא היה המטרה הנכספת מבחינת הנראות לעולם החיצון. הוא היה שלב, לא יותר.
הגנץ עשה את שלו, הגנץ יכול ללכת. כך כתב יועצו לשעבר של רה"מ בנימין נתניהו באשר לעניין כניסתה והישארותה של מפלגת המחנה הממלכתי, והעומד בראשה הרמטכ"ל לשעבר והשר בני גנץ, לממשלתו העדכנית של רה"מ בנימין נתניהו. בשבוע האחרון, עת כניסתנו לשבוע בו יצוינו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה ,ויום העצמאות בטקס שנוי במחלוקת ואף מופקר, הוצגו שני סקרים מחמיאים ליו"ר המחנה הממלכתי. אין מה להגיד, המחנה הממלכתי סומנה בשניהם ככוח הבלתי מעורער, רגעית ותיאורטית יש לציין, בפוליטיקה הישראלית. מעל 30 מנדטים קראו הסקרים. זאת בעוד מפלגת רה"מ בנימין נתניהו עולה ויורדת בגלים. כאן יש לציין כי סקרים אינם תוצאות אמת. הם אמת מדומיינת. ואם בענייני דמיון אנחנו עלינו להישמר מדמיונו של איש אחד. כמו בתחילת ימי הלחימה, הסקרים המחמיאים עלולים שמא לסגור חזרה סוגר ובריח את כלוב הזהב האלקטורט המדומיין במוחו של יו"ר המחנה הממלכתי. כך, פלסטר הלגיטימציה לממשלה שהצליחה במו ידיה להרוס ולהחריב עשרות שנות עשייה, כלכלית ומדינית, ימשיך לעשות את מטרתו נאמנה. כל זאת בשעה שעסקה להשבת 133 החטופים אינה עומדת על הפרק. עוד יותר מעניינת הדיווח על אפשרות יציאת המחנה הממלכתי מהממשלה. זאת בעניין תקיעות עסקת החטופים. נתון אשר עלול לאותת כי המצב המבצעי בעזה הסתיים, ועל "ממשלת האחדות" למצוא צורך מבצעי חירום חדש. מזל שיש באזורינו כאלה למכביר.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
בשבועות האחרונים מסתמן איש חזק אחר במפלגתו של גנץ. בתוכניתם, עקיבא נוביק ורינה מצליח, תהו האם גדי איזנקוט הוא האיש החזק במפלגה כעת. ברצונו, עם מכה על השולחן, עלול הפלסטר להיפרם. ליפול מהפצע. הקו האדום של אייזנקוט היה עסקת החטופים. עם מהלכי רה"מ הנדמים בראייה רטרוספקטיבית כניסיון נואש לרצות את הבייס הפוליטי, לטרפד את העסקה ולעקוף את קבינט המלחמה, על איזנקוט לקבל החלטה. גנץ כבר נתפס כזה שאינו יודע מתי לצאת. הוא לא יצא לאחר חודשיים, הוא לא ייצא כעת. הוא ייצא מממשלת התככים רק כאשר יאלצו אותו לצאת. על איזנקוט להחליט. האם הוא שותף למחדל? האם הוא מקבל על עצמו להיות חלק מהמחדל המתמשך של חוסר קבלת אחריות על אירועי השבעה באוקטובר וכל מה שהתחולל מאז ע"י רובה המכריע של הממשלה? או שהוא מבין שעליו להיות אופוזיציה אמיתית, לוחמת, שיוצאת לרחובות? תסתכלו רק על עשייתו הענפה בנושא של ח"כ גלעד קריב (העבודה). על עמידתה האיתנה של ח"כ נעמה לזימי (העבודה) לעזרת המוחים. אלו המוחים אך ורק להחזיר את החטופים שהופקרו לגורלם, ואלו שמוחים גם לבחירות עכשיו ולהנהגה שאינה רואה קדימות לקידום אישי ע"פ האינטרס הלאומי.
עוד אנקדוטה מעניינת זו התמודדותו של יאיר גולן לראשות מפלגת העבודה ויצירת גוש דמוקרטי. רעיון, ואדם, שמדיר שינה מסוימת מחברי המחנה הממלכתי זה בטוח. לגולן יש רקורד. צבאי, וגם כביכול ערכי. הוא חזה, ועינינו רואות. הוא אמר, עמד מאחורי נבואת הזעם המתרגשת עלינו כעת, ושילם את המחיר אז בייעודו הצבאי. הוא גם רץ עם הגעת הידיעות בבוקר השבעה באוקטובר להציל אזרחים, בעודו אזרח מן השורה. לא פוליטיקאי משפיע, לא גורם במכלול מערכת הביטחון, לא לוחם בתפקיד. אבל לוחם. הוא ניצב על אותה משבצת כמו גנץ את איזנקוט. אבל עם הרבה יותר סימני קרב מבחינת האלקטורט. כך, עוד נדבך אפשרי מדוע הגנץ אינו נלחם עם סכין בין השיניים לבחירות.
בד בבד, הגנץ מילא את ייעודו. הוא סיפק לגיטימציה רגעית בעיני העולם הצופה לממשלת אחדות ישראלית נגד אויב. אך רק רגעית בלבד. רה"מ, בגנץ, לא קיבל את מבוקשו. גנץ היה שלל ניחומים. יו"ר האופוזיציה הרשום הינו יו"ר יש עתיד, ח"כ יאיר לפיד. קרי, האופוזיציה בכללותה לא נכנסה רשמית תחת האלונקה לממשלת אחדות רבתית. הדימוי, והשקר, של אחדות מחוץ לשדה הקרב הופרך. יאיר לפיד מצדו, נעתר לדרישה לאחדות תוך הצבת תנאי בסיסי לגיטימי. הקיצוניות הפוליטית, הפעם מהצד הימני של המפה הפוליטית, גרם למצב ולכן עליו ללכת. במקביל, לא רצה, בניגוד לגנץ לחניך תנועת כ"ך הגזענית בעברו והשר לביטחון לאומי בהווה, יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן גביר. מבחינת נתניהו, היה זה האיום לבחירות שמנע ממנו לוותר על שותפיו "הטבעיים". עד שיעבור זעם. עד שהציבור יישכח את השבעה באוקטובר. את הרצח, האונס והחטיפה. עד שפסע מניצחון יהיה פסע מניצחון בקלפי.
