לאחר ניסיון של הרב אריה דרעי לנסות לשנות את מלחמת השוחות הפוליטית- נדמה כי אין מנוס מההפצצה המסיבית הכלכלית על אזרחי ישראל שנקראת בחירות סבב ג'. טייס המפציץ האסטרטגי, אם תהיתם, הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה.
נדמה כי הראשון להתפקח בגוש מפלגות הימין היה הרב דרעי. הוא הראשון שהציע פתרון אפשרי וכנראה אחרון לפלונטר הפוליטי. אך נתניהו סירב. מבחינתו הוא צודק. הוא מפחד כי יפסיד, ואם יפסיד, הברוטוסים במפלגת השלטון יהיו ראשונים לקפד את הקריירה הפוליטית הענפה שבנה.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
נדמה כי כעת ברור לכולם מי רוצה בחירות, ומוכן שאזרחי ישראל ישלמו על כך מחיר, ומי לא. כל הדיווחים השונים, והסותרים בינם לבין עצמם, של הכתבים הפוליטיים נוסח זאב קאם בנוגע לעמדות כחול-לבן לדעתי הלא-מלומדת רק עושים טוב למפלגה. כי כבר שכחנו, במפלגה אמיתית וחיה יש ספקטרום של דעות. בעוד שבמפלגה מתה יש רק את דעת המנהיג העליון. עוד מעט תקים מפלגת השלטון וועדה לבחינת חברים. או שכבר עשתה זאת? ללא קמפיין הליכודניקים החדשים, היה ניתן להניח כי יש רק אדם אחד בליכוד. סליחה, שניים.
רה"מ בנימין נתניהו הכניס את ישראל לסחרור. כל הכותרות צובעות קיצוצים מינוריים מדי פעם ושיח והתפלספות פוליטית לרוב. מבלי להזכיר את הגירעון הגדל, מבלי להזכיר את המיתון המתקרב על חופי ארץ הקודש. בכך, אני אישית מתחיל להקדיש פחות מאומה לדבריהם של המאמינים באמונה שלמה בגוש הימין. הם נותנים בושה לאמונה. כאילו יש חריגה במקרה פוליטי מצו מצפוני ודתי. אבל שוב: ערכים לחוד, ופרקטיקה לחוד.
על כחול לבן לעמוד ולהישאר איתן, כי כיום המסר המוכר הוא ערכים. קהל הבוחרים בהם יסלח על כניסה למערכת בחירות שלישית. יהיה מסר ברור שרה"מ המכהן אשם בכך שהצליח להטיל את הפור בפעם השלישית. בתקווה, עם תוצאות גרועות מהפעם הקודמת. מנגד, אם ייכנסו לממשלה תחת נתניהו, הם ירו לעצמם פוליטית ברכה. אם כן, היה עדיף אם כל אחד ואחת מהם לא היו נכנסים לפוליטיקה. מנגד, נדמה כי גם הדברים בתוך נבכי מפלגת "המיוחד" לא הכל ורוד. כאילו רה"מ היה מוריניו. הוא היה מקווה להיות כך במגרש הפוליטי. אך הוא לא.
אחד הטיעונים שאני מקבל מחבריי בעלי דעה ביביסטית היא כי המניע הוא שנאת אחד ולכן שנאת כל המחנה. אז התשובה היא לא חברים. זה לא שנאת האחד. זו הרתיעה מהדרך. מהדרך בה הוא צבר כוח. מהדרך בה הוא מנהיג, או העדר הנהגתו. מהדרך בה הוא מטיל אחראיות על אחרים בעת צרה ומנכס הצלחות בעת שגשוג. וגם החשדות נגדו, והפרשיות בהם עסקנו בעבר במגזין, מדירות שינה לא מועטה מעיניי. כעת, נראה מה צופן היום.
