לאור הפרסומים האחרונים לגבי מתירנותם של היועמ"ש, הד"ר אביחי מנדלבליט, ומבקר המדינה מתניהו אנגלמן- כל בר דעת כנראה היה אמור להזדעזע. אריה הלבר בחר לכתוב על זה שנבחר ע"י רה"מ ובחר לא להיות אסקופה נדרסת.
ראש הממשלה בנימין נתניהו נוהג למנות סביבו לתפקידי מפתח "נאמנים" שונים. אנשים שנראים בעיניו, או בעיני בני ביתו, בעלי אמונה שלמה בו. אנשים שלרוב היו שומרי מסורת ישראל. הבחירה במפכ"ל לשעבר רוני אלשיך הייתה על אותו פורמט. מפכ"ל דתי, מתנחל לשעבר וסגן מפקד שירות הביטחון הכללי. לו הובטח כנראה כי התנהגות "טובה" תתוגמל בהתאם.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
ובכל זאת, ככל שנקפו הימים התברר ש"המפכ"ל המתנחל" סובל מבעיה חמורה. ערכיות שמה. נאמנות למדינה ולדגל אך לא נאמנות לממונה ולמינוי. התוצאה אכן ידועה. חקירות אינטנסיביות והצגת כתבי אישום כנגד רה"מ המכהן. בהתאם, סר חינו של המפכ"ל, והוא הפך לשק החבטות הנדרש עבור הפוליטיקאי הראשי מבית בלפור. ההבטחה כביכול למינויו כראש השב"כ לא קוימה מעולם, וכהונתו כראש מערך המשטרה לא הוערך ביום מיותם אחד.
מנגד, מבקר המדינה הנוכחי מונה לתפקידו ע"י חשוד בפלילים. בבחירה ישירה של רה"מ. על אותו רקע. ומאותו רקע כללי פחות או יותר. גם כאן, תנאי הנאמנות היה הכרחי. לדגל לבן על גבי כחול, ואני לא מדבר על דגל המדינה. אבל ההמשך היה שוני מוחלט מערכיו של אלשיך. בניגוד למפכ"ל, אנגלמן למד את "כשלונותיו". מה צריך לעשות, ומה אסור לעשות. לימוד מדוקדק שהוביל לתפקוד מעולה. מעולה ומוערך מכל עבר. אם מתייחסים אליך כבובה על חוט כהערכה.
במסגרת פעולותיו המיידיות ניתן למנות כבר מספר לא מבוטל של החלטות שערורייתיות בתולדות המדינה. זו רק תחילת כהונתו, אולי יעבור את רף הבושה בהמשך. רק הזמן יגיד. ככה זה אנגלמן: לפנק, לפנק, לפנק. כך, בעוד המפכ"ל חיזק את המערך שבראשו עמד (והפך אותו לשנוא נפש רה"מ) אופיו של מבקר המדינה חלש יותר. חולשה שמתבטאת בניתוץ כל נורמה ערכית מתקבלת על הדעת. מה זה משנה מה נאמר בעשרת הדברות?
מסקנתי האחת, הנגזרת מכל הטוב הזה, היא כי לא הרקע מהבית, ולא הופעתו החיצונית, ולא החינוך הערכי ולא רה"מ בכבודו ובעצמו (או אחד מבני ביתו) יכולים להצביע על התנהגותו של המנהל שמונה לנהל גוף מרכזי בישראל. אומץ לבו של אלשיך לא יישכח. ראייתו האישית את מי הוא באמת משרת- הם אלו שקבעו כיצד באמת תנוהל המערכת המרכזית וכיצד תשרת את אזרחי המדינה. או אזרח אחד ובני ביתו.
