עם חיים ששזורים בגורלה של מדינת ישראל, מלאי חוויות וציוני דרך ההולכים לאורכה ורוחבה של המדינה, סיפורו של האלוף (במיל') וח"כ איל בן ראובן, כפי שעולה מהביוגרפיה על חייו "נקודת ההכרח", הינו נוף חריג בספרות ההיסטורית של היום. העובדה שמי שכתבה את הספר זו אשתו, יעל בן ראובן, מוסיפה לסיפור חייו של איש צבא את סיפורם של אלו שחוו את חייהם לצדו. לא בכדי קוראים לספר "ביוגרפיה דו-קולית".
אני נפגש עם בן ראובן בבית הקפה ביודפת. הירוק והפסטורליות מסביב לא רומז בכלל על מה שאירע פה לפני זמן כה רב. על עמידה יהודית צבאית איתנה שגרמה אפילו לקיסר לדמם. לפני הריאיון חשבתי על איך המרד אז נפל בגלל קיצוניים. אני לעיתים תוהה אם אז, כמו היום, הקיצוניים לא הבינו שהם במעשיהם מחריבים את הבית. אז, כמו היום, זה היה לאחר שלטון של אדם שהוחשב כרקוב מהיסוד.
בן ראובן הוא מהזן העתיק של אנשי חיל ומדינאים. הוא עושה, לא מדבר. אולי זו רוח הפלמ"ח שירש מהוריו. אחד הרגעים המכוננים בספר הוא המכתב שהיה אמור להישלח. המכתב שבו הביע את מורת רוחו מההנהגה הצה"לית של אז, שנת 2006. "[הרמטכ"ל] דן חלוץ אז בתחילה הזמין אותי לתחקיר המלחמה המרכזי שמתבצע על ידי דן שומרון. אני הייתי סגנו של אלוף פיקוד צפון. לפני שהייתי אמור להיכנס, הוא אומר לי 'אני לא רוצה אותך בתחקיר. אז אמרתי לו: 'אז אני לא רוצה להיות בצבא שלך'", והוסיף: "אני אמור לפקד על אנשים, להוביל, ולדעת מה האנשים שלי הולכים לעבור".
עבור בן ראובן, מוסיקה היא אהבה יוקדת. "אני ניצחתי על תזמורת לאחרונה", אמר והראה לי תמונה. "תחושה עילאית, מדהימה" הוסיף בחיוך. הוא עבר הרבה עבור מדינת ישראל. נתן את רוב חייו עבורה. כעת, לאחר סיום כתיבת הספר, ומבחינתי לאחר קריאת הספר, העננים שטים מעל הירוק והעין לא זזה מעל דפי הספר שאשתו יעל כתבה.
כנשאל על תהליך הכתיבה, הוא ענה בפשטות: "אז, ברגעים האלה, לא היה זמן לרגשות. לחשוב איך אתה מרגיש. אז כשיעל שאלה אותי במהלך הכתיבה. ניסתה לחלץ ממני מה חשבתי והרגשתי", והוסיף: "כשמישהי שהיא חברתך הטובה ביותר ואיתך ברגעים הטובים והקשים אתה פתאום מקבל גם את הזווית שלה".
הספר כשלעצמו הוא לא רגיל. מצד אחד הוא לא ביוגרפיה בלבל של גנרל הפונה לעבר אלא של זוג במידה מסוימת. כן, יש את חייו מלאי האירועים. האופטימיים והטראגיים כאחד של גנרל, מדינאי ששירת את ארצו לאורך תקופה נאמנה. אך לדעתי, העיקר היא הזווית. זווית של זו שליוותה וזאת שהייתה שם בשביל אותו אדם ותמכה על מנת שישרת את מדינתו. שצפתה מהצד וחוותה חלק מאותן חוויות. מרגישים במילים. משהו מעבר.
אני יכול רק להעיד על עצמי. אני פריק של ספרי היסטוריה וביוגרפיות. יש לי בארון טקיטוס, יוספוס פלאביוס ויובל נוח הררי. ביוגרפיות ממרטין לותר קינג ועד פרס. אבל אף פעם לא חוותי ספר בצורה ייחודית כל כך כמו "נקודת ההכרח". במידה מסוימת הוא גם ספר משנתו של בן ראובן. הוא מציג את חייו כמטאפורה לדרכו. כביטוי לדעותיו. שוב, מיוחד ביותר למדינאי בנוף ארצו הקטנה. רוב המדינאים כיום בכלל מציגים ביוגרפיות שמציגות רק הצלחות. רק טוב, בלי קושי. רק ניתוח דעות פוליטיות, לא מה שעבר. הספר הזה הוא משהו אחר. הספר הזה מציג איך החיים פה היו ואיך הם יכולים להיות. לפחות על פי בן ראובן. יש לי בבית גם עותק של מגילת העצמאות. כי יש רעיונות ששווה להילחם עליהם. וזה מה שעובר בי כשאני קראתי את הספר. שיש דברים שצריך וחשוב להילחם עליהם.
אז אם אתם חובבי היסטוריה, אם אתם רוצים ספר שבאמת יתפוס אתכם. יתפוס ואתה לא תרפה. אני ממליץ בחום על הספר הזה. אני נזכר בתחושה כשחזרתי מהריאיון עם ח"כ בן ראובן והירוק הסתכל עליי מסביב. אני הסתכלתי עליו בחזרה. ענני גשם החלו להשמיע את זעמם במרחק. הם באו וחלפו. ברדיו כבר לא משמיעים את הגשש, אבל משהו ברוח הזו, של אהבת הארץ, דבק בי.
הספר הוא לא רגיל. הוא מעביר הכל, אחרת. אולי זה הקול של אשתו. אולי זה מעשיו שלו. אך ממט"ק ועד אלוף- הוא מתסכל למציאות בעיניים ולא ממצמץ. וזה מה שמרגישים. אני ממליץ בחום על "נקודת ההכרח".
