הרבה זמן לא שמענו את ראש הממשלה אומר "מה? מה פתאום?". גילוייו האחרונים של נחום ברנע בעיתון ידיעות אחרונות רק ממחישים רק איך הספין, עם קורטוב של שירות אישי, השתלט על השיח.
ממש כמו בפרשת הצוללות, שם התוודה נתניהו בריאיון היסטורי בפני קרן מרציאנו שהוא זה שאישר לממשלת גרמניה למכור צוללות עילית למצרים. תוך כדי הסתרת העניין משר הביטחון ומהרמטכ"ל. גם בהסכם הנורמליזציה של היחסים בין איחוד האמירויות לבין ישראל דומה שיש היתכנות לקיום סיכומים בע"פ. כן. גם הפעם שר הביטחון והרמטכ"ל לא יודעים מהם הפרטים בדיוק. המידור והשתיקה אפיינו אף את העניין הזה.
- דעה: הגנץ צריך ללכת, האיזנקוט צריך להחליט
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
למרות הכחשות ראש הממשלה, הממשל האמריקאי הודיע שעסקת הנשק המגלומנית היא הפריצה במגעי הנורמליזציה. החשד כי המדינה, שאמנם לא הייתה אף פעם במאבק עם ישראל, קיבלה הסכמה ל"שחרור" ציוד שמקהה את החוד האסטרטגי הישראלי רק מראה לאיזה מרחקים הממשל הנוכחי רוצה ללכת כדי לקבל גושפנקא פוליטית.
כזכור, בקונגרס האמריקאי עבר כבר לפני שנים רבות חוק המחייב את הנשיא להבטיח את "עליונותה הצבאית האיכותית" של ישראל על כל צרוף של שכנים ולדווח על כך לקונגרס כל חצי שנה. האפשרות שבשיחות שבע"פ (ואולי בהסכמים כתובים עלומים) נפרצה ה"חומה" של שמירה על העליונות הצבאית הישראלית לטובת מיתוג של "שלום". שלום שלא בטוח איך יתממש הלכה למעשה, מטרידה מאוד.
