עם כל האירועים שעברו בשבוע החולף, אריה הלבר כבר כמעט שכח את העניין הפשוט. כל כך הרבה חשדות עברו בממשלה האחרונה שכבר אי-אפשר פשוט להתעלם. וזה עוד לפני להתייחס לעניין הערכי שבדבר.
בצל הצגת כתבי האישום בעוון שוחד, מרמה והפרת אמונים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו, שביקש לפני זמן לא רב חסינות מאת כנסת ישראל עומדות הבחירות הקרבות. בחירות שתאופיין במאבק בין גושי על כל הקופה. כשבראש גוש הימין תעמוד מפלגת השלטון (ובראשה הנאשם) וסביבו המפלגות החרדיות המונהגות אף הן ע"י חשודים.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
מנגד, בראש המחנה השמאל-מרכז או "רק לא ביבי" תעמוד כחול-לבן. סביבה יקובצו העבודה-גשר-מרץ, והרשימה המשותפת. המפלגות העומדות בשער המחנות, אחת אחת ובעיותיה, הן רשימת ימינה וישראל ביתנו. הסקרים מראים עדיין על קיפאון בין-גושי, שצפוי להביא עלינו בחירות סבב ד' וכך הלאה. עד אינסוף. עד התרסקות החלום של מדינת ישראל.
האם אין מנוס מהתרחיש הקודר? לדעתי, יש תקווה. מספר תרחישים ריאליים עשויים לחלץ את המדינה מהתדרדרות חסרת תקנה. לכאורה, הסקרים מצביעים שלהעמדתו של נתניהו לדין בעוון שוחד, מרמה והפרת אמונים אין השפעה על ציבור הליכודי. אני בדעה אחרת. אני דבק בגישה שבוחרי הליכוד, או לפחות חלקם, רואים את מועמדותו של נתניהו כמשהו כואב, מהורהר וטמא.
בסופו של דבר, אנחנו רוצים להתגאות במדינה שלנו. אני לא חושב שע"פ המיצג האחרון של המספרים ההולכים אחרי המנהיג העליון של הליכוד אפשר להגיד בביטחון כי הוא המועמד המבטיח. הרוב הוא הדומם, והדממה רועמת. מנגד, באזור השמאלי של המפה הפוליטית נדמה כי ישנה עשייה לא מועטה, ללא קשר לדרמה שהתחוללה עד יצירת רשימת ימינה. הרצון של המגזר הערבי להגיד צ'או ביבי צ'או הוא יותר מקדימון יפה. זהו אותו רצון שמחזיק את החיבור האלקטורלי עבודה-גשר-מר"צ ביחד. כי להתנגד לרה"מ זה לא להתנגד לאדם, זה להתנגד לדרך חיים. קוראים לזה קפיטליזם. קפיטליזם חזירי.
ההתייחסות השנייה היא הגלולה המרה שהצמד שר הביטחון, נפתלי בנט, וח"כ איילת שקד נאלצו לעכל בהיווצרות הרשימה של ימינה. האמביוולנטיות הערכית של יו"ר הבית היהודי, רפי פרץ, התגלתה במלוא זחיחותה. עצם ההידבקות לאנשים נוסך עוצמה יהודית היה צריך כבר מתחילת המהלך להרים מספר גבות. עצם התמיכה בנתניהו מתבססת על תהליך הדומינו. כל ראשי המפלגות החשודים תומכים ברה"מ המכהן מסיבה פשוטה- אם הוא נופל, הם נופלים.
