אריה הלבר עבר הרבה מערכות בחירות. אף אחת לא כמו האחרונה. נדמה תמוה ביותר כי למרות שהמנדט להרכבת ממשלה לא שלו, רה"מ מתאמץ כל-כך בכדי להיתפס כזה שלא מנע ממשלת אחדות. שם המשחק הוא תדמית. לא פחות, לא יותר- לקראת מערכת בחירות שלישית.
אנחנו עומדים בפתחה של הכרעה פוליטית כואבת. ממשלת אחדות כחול-לבן מלוכדת? ממשלת בלוק ימין בישראל ביתנו? ממשלת ליכוד משיחי חרדי עם ישראל ביתנו? ממשלת מיעוט בראשות כחול-לבן יחד עם גשר-עבודה ומחנה דמוקרטי? אפילו עם או בלי ישראל ביתנו? רק הזמן יגיד. אפשר אולי גם מערכת בחירות שלישית.
- דעה: הגנץ צריך ללכת, האיזנקוט צריך להחליט
- דעה: בתקופת החשמונאים היה לנו את חוני המעגל, כעת יש לנו את גנץ הפוקק
- האם אישרו, ומי אישר, ליועץ הניו מדיה של ראש הממשלה שימוש בצ'קלקה?
- דעה: הזמן האבוד, או למה חזרנו?
- ראש הישיבה דיבר על מספר אחד, משרד החינוך נתן מספר אחר ובדרך חשף אמת מדאיגה
ראש הממשלה בנימין נתניהו יוצא מגדרו בכדי לחסום את אפשרות אחת ושלוש. האפשרות השנייה, נדמה, כי עדיין על הפרק. נדמה כי לא סתם ביקש מהסיעות החרדיות בכנסת ה-22 להתפשר. ברקע השמועות שרצונו האמיתי של רה"מ הוא קיום בחירות סבב ג' במרץ 2020. פעם שלישית בתוך שנה, הפור ייזרק. הבעיה היחידה כי זהו לא באמת פור.
שתי האפשרויות האחרונות יותירו את רה"מ על קן השן שלו. חסין מכל חץ מאשים ומכתבי אישום למיניהם שיוגשו כנגדו. רה"מ כאמור נוקט בכל תכסיס אפשרי בכדי לממש את רצונו- אם זה בהחלטות, בנאומים בפגישות ופעילויות תככנות נורמטיבית אינטנסיבית מאחורי הקלעים. המוטו התורן: אסור שתקום ממשלת מיעוט. אף אחד מהגושים, לצערנו, לא מייצג את רוב האזרחים. הדעה, תרתי משמע, חצויה.
הבעיה העיקרית במציאות אליה אנו נחשפים היא שרה"מ דואג לרה"מ. נשאלת השאלה: היכן הדאגה לישראל? את זה עוד נראה.
