בהפגנות השבוע בכיכר גורן בפתח תקווה היו מפגינים משני צדדי המתרס. בעוד אחדים קראו לאחדות, ביניהם הפעיל החברתי אייבי בנימין, אחרים רצו רק להתסיס ובעיקר לתסוס. קריאות "בושה" נזרקו לכל עבר, ואני לבושתי חשבתי: למה רה"מ דרדר את השיח הציבורי? בדיוק לשנאה הזו.
"הרמטכ"ל לא צריך לדעת אם למצרים יש צוללות מתקדמות" אמר בחזרתי מהסיקור פעיל ליכוד, ואני עניתי: "אתה לא חושב שמפקד צה"ל צריך לדעת מה הסדר-כוח (סד"כ) של מדינה זרה?". הוא ענה לי בעמימות: "מה הוא צריך לדעת?" אז בהחלט מדוע הוא צריך לדעת? כי בפעם הבאה שהוא ישלח חיילים, אנחנו האזרחים צריכים להרגיש כי הצבא לא שילח את חייליו לגוב האריות, לאש התופת, סתם. כי הוא ביצע את מלאכתו נאמנה. אבל איך יוכל לבצע את מלאכתו נאמנה אם הדרג המחליט מחליט למדר אותו? בעצם, כשאדם אחד מחליט למדר את כל המערכת הביטחונית, על שלל צורותיה?
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
שיחת החטף הזו עם אדם מהקרקע הליכודית בנתה אצלי את ההבנה כי האנשים בכיכר אינם אך ורק ליכוד אלא אך ורק מחנה נתניהו. הם אלה שיצהירו על מלבושי המלך גם בהיותו ערום. אחד הנעצרים בכיכר החל שיח עם פעילי מחאת השחיתות במילים האלה: "אני לא צופה בחדשות, אבל כל הטיעונים שלכם לא תקפים כי זה תקדים". בהיגיון הנתון גם פשע, בהינתן שהוא בוצע בצורה היקפית כל-כך ותועד בפעם הראשונה, אינו נחשב ויש לחוס על הפושע. הלקח הוא כנראה כי הטיעון הילדותי "לא ידעתי" אמור לעבוד גם בבית המשפט למבוגרים.
כל שנאה באשר היא בסופו של דבר מסתכמת בבערות, ובהרגשת עליונות על האחר. העניין הפשוט הוא למי להאמין. כל טיעון בא יומו. וכל מערך ערכים הוא בר ערעור. העניין במהותו הוא על מה אתה נלחם. על ערכים או על כוח.
