העניין האקטואלי הוא לא ההסלמה הנוכחית בגבול הצפון, אלא המחיר שהעם בישראל ישלם בעקבותיו. משום מה, המשפט האלמותי, כשהתותחים רועמים המוזות שותקות, לאור ההתפתחויות האחרונות בתיקיו הפליליים של רה"מ והמאבק התקשורתי שבא בעקבות חשיפות התקשורת בנושא- לא היה יכול להיות מורגש יותר.
יש לראות את ההתפתחויות האחרונות בתיקי רה"מ ומסע הדהלגיטימציה כנגד התקשורת היוצא מזה זמן מה מבית היוצר ברחוב בלפור כסממן לבאות. הסטטוס קוו המשתכלל כעת בגבול הצפון עם ארגון הטרור חיזבאללה נשמע ומרגיש כמו שינוי פרדיגמה. שינוי פרדיגמה שבא משינוי משוואה אחרת. משוואת קן הצרעות ברצועת עזה.
- פריצה בחומת המבצר: הפתקים המועברים לידי ראש הממשלה במסגרת משפטו הפלילי לא נשמרים, ותוכנם לא מאוכסן
- מעל 5 מיליון ב-16 חודשים: עלויות משכורות יועצי ראש הממשלה מטעם משרדו נחשפות
- הרשות השופטת מודה: "הפתקים הביטחוניים" המועברים לראש הממשלה במהלך עדותו במשפטו לא נבחנים
- מעל שנה אחרי: חלק מהפריטים הרפואיים בערכת הרפואה של מחבלי הנוח'בה היו תוצרת ישראל
- הערכה: עשרות אתרי עתיקות בישראל נפגעו במהלך הלחימה בדרום ובצפון
ההסלמה הנוכחית על גבול לבנון-ישראל נראית כמו ניסיון של ארגון הטרור לשנות את מאזן האימה הקיים כנגד ישראל. הארגון, שלא עשה רבות בזירה הישראלית מאז 2006, כנראה הבין שאם ארגון קיקיוני (מבחינת סד"כ) כמו חמאס יכול לקבל כסף שיועבר מהצד הישראלי- מדוע הוא לא יוכל גם? שלא לדבר על כך שארגון הטרור הצפוני השתכשך בביצה הסורית וצבר ניסיון מבצעי רב ערך. כך נדמה כי במדיניות ההפרד ומשול של רה"מ, האחרון השיג דווקא את ההיפך. במקום להפריד ולמדר את ההתנגדות, בהרבה בחינות הוא איחד אותה. במקום להשרות ביטחון בבחינת המדיניות בזירות על גבולות ישראל, הוא ערער אותן. והכל התחיל בהיעדר מדיניות קוהרנטית שכזו.
זו בדיוק חרב הפיפיות בה רה"מ שיחק. שיחק וכנראה לא חשב שיקרה דבר. אבל פגיעה במממן ובכבודו במופגן על מנת השגת רווח פוליטי מצד אחד וניסיון לעשות אותו דבר לגורם המבצע מצד שני- זה בדיוק מה שכנראה רה"מ בנימין נתניהו בתבונתו הרבה לא השכיל להבין. הוא יכול לצרוח ביטחון עד היבחרותו שוב. אבל אם המצב הקיים בתחום הביטחון מריח רפיסות, מרגיש רפיסות, ונראה כמו רפיסות- מה זה אומר?
לאור הצטברות הממצאים בנוגע למדיניות הממשלה, או יותר נכון היעדר כזו, במגוון תחומים- יש רק לקוות כי עם ישראל ישכיל לבחור מנהיג אשר יש לו אידיאולוגיה ותוכנית ביצוע נראית לעין. בהיעדר ביטוי יפה יותר, רה"מ מצוי בהגדרה מוסמכת של אימפוטנטיות ביצועית. לא רק שהוא בעל הגרסה המדינית של "רק גומר לבצע ורץ לספר לחברה", הוא גם לא מבצע. וזה עוד מבלי להזכיר כי לאותה אימפוטנטיות יש מחיר בנוגע לחיים של אנשים, ולא בחדר המיטות המדיני.
