הסרט "בפינה זו של העולם" הוא סרט מהמם. אמנם משנת 2016 אך קרנו לא ירד. מהתחלתו ועד סופו הוא מעל ומעבר לסרט אנימה רגיל. הוא קפסולה בזמן. הוא מראה דרכה אנו עדים מעבר לכל לסיפור אנושי. מערכת לתוך הלילה חזרה נפעמת. נדמה שמצאנו את היורש ל"קבר הגחליליות".
הסרט הנתון הוא אודה לתקופה נשכחת של יפן. אבל בניגוד אליה, הוא מציג את הטוב והרע. את השחתת האוכלוסייה. את הכאב, את מלחמת העולם השנייה מהזווית של המחיר. המחיר על הנפש וגם על הגוף. כמו ב"קבר הגחליליות" האייקוני, "בפינה זו של העולם" הוא יצירה חד פעמית. הוא מספר על חייה של גיבורה טיפוסית לחלוטין, חולמנית לעיתים ומסעה בדרך אינטריגות קטנות בעורף האימפריה היפנית ערב ובמהלך מלחמת העולם השנייה.
- פריצה בחומת המבצר: הפתקים המועברים לידי ראש הממשלה במסגרת משפטו הפלילי לא נשמרים, ותוכנם לא מאוכסן
- מעל 5 מיליון ב-16 חודשים: עלויות משכורות יועצי ראש הממשלה מטעם משרדו נחשפות
- הרשות השופטת מודה: "הפתקים הביטחוניים" המועברים לראש הממשלה במהלך עדותו במשפטו לא נבחנים
- מעל שנה אחרי: חלק מהפריטים הרפואיים בערכת הרפואה של מחבלי הנוח'בה היו תוצרת ישראל
- הערכה: עשרות אתרי עתיקות בישראל נפגעו במהלך הלחימה בדרום ובצפון
הבימוי בסרט מבריק, ובהתאם גם האנימציה. סונאו קוטאבוצ'י עושה כאן עבודה ווירטואוזית של ליטוש העלילה לכדי סיפור מהפנט של אובדן והישג. המהות היא לשרוד. למרות קצבו האיטי, הסרט מספק מכות רגשיות אחת אחרי השנייה. מכות שלא ישאירו שום עין יבשה. כך במידה מסוימת הוא מספק הדהוד לסרטים עלילתיים מוערכים פחות כמו "הקו האדום". סרט שמראה את המלחמה כחוויה פסיכולוגית ולא רק כמעשית בלבד. אף אחד לא חסין מנזקי מלחמה. אף אחד.
לסרט יש את הפוטנציאל להפוך לסרט קאלט לחובבי ז'אנר מלחמת העולם השנייה במקביל לחובבי האנימה. מערכת לתוך הלילה ציירה את העתיד שהיה יכול להיות ונותנת ארבעה כוכבים מתוך חמישה ל"בפינה הזו של העולם".
