מאמר דעה: אבן, נייר ומספריים

אתר הידיעות ווינט דיווח רה"מ יצא בקול ברטון וקרא: "לא להצביע למפלגות ימין אחרות". מנגד, רה"מ תוקף את היחידים שכנראה אינם מזגזגים בפינה הימנית של המפה הפוליטית.

שר החינוך לשעבר נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד. לא זעו מאומה גם שכשרה"מ בנימין נתניהו ממשיך, בדרכו, להתקיפם. "מי שרוצה את נתניהו בראש ממשלת ימין יצביע ליכוד". ועל כך אומר, דיינו על ממשלת ימין. ומוגמר על ממשלת נתניהו. ממשלת ימין לא קמה ונופלת על כוחות של אדם יחיד. אדם שמצפה כי כל המפלגות, אשר אותן הוא מבזה חדשות לבקרים, ימשיכו להיות לו אישית נאמנים. ימין ושמאל הן דעות. ודעות, כידוע, הן מעבר לאדם כזה או אחר.

הימין הישראלי היה תמיד מעל כל אדם. הוא לא קם עם נתניהו ולא ייפול עמו. במקביל, יש מספר אנשים בימין האידיאולוגי שהינם לא פחות מוערכים שיכולים ואולי צריכים לקחת את מושכות השלטון. שימוש יתר תמיד נוטה לשחיקה. ביניהם ניתן למנות אפילו מספר מצומצם של מדינאים ממפלגתו של הפוליטיקאי נתניהו ואל נשכח את אלו שנפלטו החוצה ממפלגת השלטון בשל ערעור מעמדו של המיוחד.

גלעד ארדן, גדעון סער, ישראל כץ. אלו רק ממפלגת השלטון. כולם יכולים להחליף את נתניהו. במקביל, בעבר הייחודיות של הליכוד הייתה שהיא לעולם, עד עכשיו, לא הייתה נשלטת לחלוטין ע"י שלטון יחיד אבסולוטי ופמלייתה. לכאורה.

"שומע את הגמגום של החברים שם בימין" אמר נתניהו. עוד עלבון, ועוד פעם החברים שם בימין יספגו. לשם ההגינות, נתניהו הוא זה שהקים בעבר ממשלות עם השמאל. בעבר עם ברק. בעתיד כנראה בתפיסת סביבתו של רה"מ- עם החרדים ועם שברים מכחול-לבן. שלא לדבר על כך שמפלגת הליכוד של היום היא לא מפלגת הליכוד של פעם. מפלגה של פתק אינה יכולה לגבור רעיונית על מפלגה עם דפים רבים של רעיונות ותוכניות. רעיונית, לא.