שוב הספינים, הברברת ותעמולת הבחירות ממלאים כל חלקה טובה במהדורות החדשות ובעיתונים השונים. בכל המערבולת התקשורתית שלפנינו, היה אפשר לשכוח פרט אחד. חמש שנים. חמש שנים בהם אורון שאול והדר גולדין לא חזרו הביתה. דבר שאף אחד במערכת הפוליטית בעל מצפן ערכי לא עושה.
כותרות העיתונים זעקו כי משפחות השבויים והחללים בשבי האויב "הטיחו" ברה"מ בנימין נתניהו את טענותיהם. בניסיון להציג הדרישה הבסיסית כלא-לגיטימית: להחזיר את הבנים מצד אלה ששלחו אותם לקרב. "אני דורש ממך, שאם אורון עדיין בחיים, שאימא שלי תזכה לאותו אותו, בין אם הוא פצוע ובין אם הוא חי כי לא מפקירים אנשים בשטח. תחזיר אותו הביתה" אמר בהפגנה השבוע אחיו של אורון שאול, אבירם שאול, כלפי שר החינוך הרב רפי פרץ.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
אורון שאול, הדר גולדין, אברה מנגיסטו והישאם שעבאן א-סייד. כולם מוחזקים ברצועת עזה. כולם, חיים או אחרת, בשבי החמאס. כמו בכל סבב הסדרה, נושא השבויים לא עולה לכותרות. מדוע לא הם נכללים בהסדרה? מדוע הם הנושא הקיקיוני ולא נושא מזוודות הכסף המועברות? אין לדעת. מה שיש להסיק מכך, הוא סדר העדיפויות של השלטון הנוכחי. שתדע כל אם ישראלית, כי המדינה לא תעשה כל מה שבכוחה, כל עוד השלטון הנוכחי יישמר, על מנת להחזיר את בניה ובנותיה מהקרב. מר ביטחון לא מספק ביטחון אלא ביטחון מילולי. והסביבה שותקת.
אימו של אורון שאול, זהבה שאול, הבטיחה לרה"מ כי אם לא יחזיר את בנה ואת שאר השבויים- היא תרדפהו לכל מקום שילך. מדיניות ידועה של השלטון הליכודי הנוכחי. ידיעה שמעצם ידיעתה היתה אמורה להיות חרפה לדורות. המיתוס של החברה הישראלית נקרע ונשחק. קול השבר נשמע, אך בהיעדר אוזן קשבת, מי יעזור ומי יבצע פעולה?
הכאב של השבי, של החזקת הבנים- אינו רק של המשפחות בלבד. הוא של כולנו. אנחנו, עם ישראל, שלחנו אותם. אנחנו, עם ישראל שבחר את שלטון רה"מ- בחר גם להחזיר אותם. והשלטון אכזב אותנו. לפני מספר שבועות, שאול ביקשה מול מצלמות ליל שבת כי בכניסה לקלפי נסתכל עליה ועל שאר האימהות. זה מה שאני מתכוון לעשות. לא. זה מה שאני מתחייב לעשות.
אף-אחד מבין מנהיגי המערכת הפוליטית, מימין ומשמאל, לא לקח את הנושא לליבו. אף אחד לא קרע את בגדיו והתחייב. לא רה"מ וחבורתו, לא גורמים אחרים במפלגת השלטון, לא הכחול, לא הדמוקרטי ולא זה שכביכול עובד. מה שאומר דבר אחד. עלינו לעשות מעשה. עלינו לקבוע סדר מדיניות. אין מנהיגות בארצנו.
