כמעט שום דבר לא יכול להסביר את הזיגזג התקשורתי של יו"ר העבודה עמיר פרץ למעט שתי אפשרויות. כעת, צריך לראות מה מהן נכונה יותר ונכלולית פחות.
שר הביטחון לשעבר ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אמר בריאיון בשבוע שעבר כי לפי ראייתו חיבור העבודה-גשר הינו חיבור שאומר דבר אחד. שאחרי הבחירות יו"ר העבודה ינגח ימינה במפה ויגרום לקריסתה המוחלטת של המפלגה הוותיקה. בראיית ליברמן, החיבור התמוה אידיאולוגית ואלקטורלית בנוי על דבר אחד. יותר נכון, הבטחה אחת. נשיאות תמורת תמיכה.
- בית הדין המשמעתי לעובדי המדינה: נזיפה חמורה לראש המטה של השר קרעי
- ברית באירופה? השפעות ההתקפה האמריקאית בונצואלה מורגשות מעבר לגרינלנד
- בהכוונה איראנית: שב"כ ומשטרת ישראל עצרו תושב נוסף שצילם את ביתו של בנט
- עשרות קריאות למוקד המשטרה: מקרה נוסף החודש של התחזות למשטרת ישראל
- בחסות מלחמת האזרחים בסודן: מעל 4000 פריטים ארכיאולוגיים ותרבותיים נגנבו, 5 אתרי מורשת נפגעו
מנגד, יש בינינו אלו אשר יגידו שיו"ר העבודה עמיר פרץ רואה את טובת המדינה ומחנה מרכז-שמאל. ניתן היה לראות זאת רק בדבריו של חבר העבודה עומר בר-לב ביום שבת הקודם. לכן, אין לדעת בהכרח מה גרם לפרץ לנטוש את רעיון החבירה לגוש שמאל, המחנה הדמוקרטי, לבין חבירה למי שאינו רואה בעיה לשבת עם רה"מ שחשוד בפלילים.
אם נסתכל על הגוש הדמוקרטי עצמו, גם שם יש אין ספור מניירות וחיכוכים. אך נכון לשורות אלה, נראה כי המטרה מקדשת את האמצעים. כך גם במחנה נתניהו. תת-המחנה ששולט מזה עשור בצד הימני של המפה הפוליטית. התפיסה כי הכל מותר ואין חוקים אתיים שעליהם אין לעבור, רק התחדדה והשתפשפה יותר במערכת הבחירות הקודמות. כעת, נראה היכן ומי יחבור לנתניהו או ליריביו הפוליטיים. מה שבטוח- אין גושים, אין מחנאות ושנאת חינם. יש רק מפלגות, כוח וצללים בזווית העין.
