כמעט שום דבר לא יכול להסביר את הזיגזג התקשורתי של יו"ר העבודה עמיר פרץ למעט שתי אפשרויות. כעת, צריך לראות מה מהן נכונה יותר ונכלולית פחות.
שר הביטחון לשעבר ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, אמר בריאיון בשבוע שעבר כי לפי ראייתו חיבור העבודה-גשר הינו חיבור שאומר דבר אחד. שאחרי הבחירות יו"ר העבודה ינגח ימינה במפה ויגרום לקריסתה המוחלטת של המפלגה הוותיקה. בראיית ליברמן, החיבור התמוה אידיאולוגית ואלקטורלית בנוי על דבר אחד. יותר נכון, הבטחה אחת. נשיאות תמורת תמיכה.
- המלחמה שלנו, הפחד שלהם: גוף ניתור דיסאינפורמציה טאיוואני טוען כי נעשה שימוש בסרטונים ובתמונות מהלחימה בעזה במסגרת מבצעי השפעה על הציבור המקומי
- תוך מעקב רעידות האדמה בסנטוריני ובאיים הקיקלידיים, לפני שבועיים פורסמה לכל ראשי המחלקות בבית החולים רמב"ם רשימה עם דגשים למקרה של צונאמי מתקרב
- ממתין להכרעה: ממצאי חקירת נציבות שירות המדינה של תקיפת העיתונאי על ידי רמ"ט שר התקשורת הועברו אמש לבחינת אגף המשמעת בשירות
- פריצה בחומת המבצר: הפתקים המועברים לידי ראש הממשלה במסגרת משפטו הפלילי לא נשמרים, ותוכנם לא מאוכסן
- מעל 5 מיליון ב-16 חודשים: עלויות משכורות יועצי ראש הממשלה מטעם משרדו נחשפות
מנגד, יש בינינו אלו אשר יגידו שיו"ר העבודה עמיר פרץ רואה את טובת המדינה ומחנה מרכז-שמאל. ניתן היה לראות זאת רק בדבריו של חבר העבודה עומר בר-לב ביום שבת הקודם. לכן, אין לדעת בהכרח מה גרם לפרץ לנטוש את רעיון החבירה לגוש שמאל, המחנה הדמוקרטי, לבין חבירה למי שאינו רואה בעיה לשבת עם רה"מ שחשוד בפלילים.
אם נסתכל על הגוש הדמוקרטי עצמו, גם שם יש אין ספור מניירות וחיכוכים. אך נכון לשורות אלה, נראה כי המטרה מקדשת את האמצעים. כך גם במחנה נתניהו. תת-המחנה ששולט מזה עשור בצד הימני של המפה הפוליטית. התפיסה כי הכל מותר ואין חוקים אתיים שעליהם אין לעבור, רק התחדדה והשתפשפה יותר במערכת הבחירות הקודמות. כעת, נראה היכן ומי יחבור לנתניהו או ליריביו הפוליטיים. מה שבטוח- אין גושים, אין מחנאות ושנאת חינם. יש רק מפלגות, כוח וצללים בזווית העין.
