עם עליית מספרן של השרפות בעשרות אחוזים בשבוע שעבר, נראה כי מר. ביטחון לא מספק את הסחורה. נדמה כי ישראל לא בהכרח ממלאת ברינה ובששון את תוצאות ההסכמה עם חמאס. מנגד, עליה להחליט ולא לשבת על הגדר. דבר אשר מנוגד להרגלי הממשל הנוכחי.
ביום חמישי האחרון (27.06) זעקו החדשות "25 שרפות בעוטף". דבר שמבחינת התושבים כבר נהפך לשגרה לא-שגרתית. שרפת דונמים שלמים של יבול משמע מכה כלכלית קשה ליישובי העוטף. אך כנראה קול זעקתם לא נשמע בבלפור. הביטוי הנוכרי מימי מלחמת העולם השנייה: "KEEP CALM AND CARRY ON". זה כל מה שיש לרה"מ בנימין נתניהו להציע.
- מוזיאון ישראל לא לבד: המוזיאון הימי הלאומי העביר מוצגים למקום בטוח עקב המצב הביטחוני
- "בכך סיכן את ביטחון המדינה ופגע ביחסי החוץ ובאינטרסים כלכליים של מדינת ישראל"
- לאחר פסיקת בג"ץ בעתירת חוק הגיוס, התנועה לאיכות השלטון פנתה לשר הביטחון ולרמטכ"ל: גייסו באופן מידי את כלל תלמידי הישיבות החרדים
- למרות החשש המתגבר כי מערכות ההגנה האוויריות של ישראל יאותגרו במערכה בצפון, נכון לשעה זו אין שינוי בהנחיות האופרטיביות בדבר חומרים רעילים בנמל חיפה
- לרגע אחד, מאות שנים לאחר שנעלם, חזר הטרבושה לככב ככלי נשק בשדה הקרב בישראל
מצב הגירעון המתגלגל, יחד עם קביעותיו של נגיד בנק ישראל, מחייבות את כל מקבלי ההחלטות בגבעת הקפיטול הישראלית ליישר מבט מול המראה ולהחזיר את מפתחות בית העסק הדמוקרטי. המדיניות הכלכלית הנוכחית, שבראשיתה הייתה במידה רבה פופוליסטית, המשיכה בדרכה ללא ביקורת עצמית מהדרג הקובע עד כדי כמעט אובדן מוחלט של המערכת. אבוי למי שיבוא אחרי המבול, אך המבול כבר כאן.
מבול שאינו יכול לכבות את שרפות הדרום, אלא רק לחזק אותן. בשל עובדה זו כנראה ישראל מתנהגת בצורה כה מכילה את הפעילות הפלסטינית הקרקעית מול גדר הגבול ובאוויר- מול בלוני הנפץ והתבערה. זו צריכה להיות קריאת השקמה, לא קריאה להצהרות הרגעה מצד מקבלי ההחלטות. מדינת ישראל מסורסת במידה רבה, ומי שסירס אותה הוא לא אחר מאשר הממשל הנוכחי. שנת 2022 היא הדד-ליין. היא הרף שיש לעבור על מנת לצלוח את הסערה הכלכלית המתחוללת לנגד עינינו. חיי האזרחים רק הולכים להיות קשים יותר. אדרבא בדרום, שם החיים ידרדרו גם בראייה ביטחונית.
לכן, הממלכתיות של ראשי כחול-לבן תמוהה בעוד כניסתו של ראש הממשלה ושר הביטחון-לשעבר, רא"ל (במיל') אהוד ברק חיונית. ברק הוא הרבה דברים. לוחם עם סכין בין השיניים הוא אחד מהם. עובדה: אחד הספינים המוערכים ביותר של רה"מ המכהן היא רמת האי-קיו הרבה שלו. נתון שנלקח מאמירה של רה"מ לשעבר גולדה מאיר על רה"מ לשעבר אחר. רה"מ הזה הקים בשבוע שעבר מפלגה חדשה עם לוחם מוסרי לא פחות מכל ראשי כחול-לבן. האלוף (במיל') יאיר גולן. גולן, כמו ברק, מבין את חומרת המצב. רה"מ המכהן, בהיעדר מעשים יפים יותר, מהלך אימים על מערכת המשפט והתקשורת הישראליים. הוא מנסה לנער מעליו האשמות לגבי חשדות הקשורים בו. ללא קשר לקרבה אליו. עובדה נוספת היא שכל התנהגות לא אתית ואף נלוזה, נוסח נתן אשל, של הסביבה הקרובה אליו הוא "מכבס" כמשהו מינורי לא ערכי. לידיעת קוראינו יאמר כי רה"מ בחר לעבוד עם שני אישים המעורבים בתיקי מין- הראשון במעלה בקרבה הינו נתן אשל. השני, סגן-שר הבריאות יעקב ליצמן אשר פעל להורדת תיקי פגיעה מינית מאפשרות של חקירה ומיצוי הדין עם הפוגעים.
מי שמחפש אשמים צריך להסתכל על כל הברגים במערכת האחרונה של הממסד. מי שהעלה באופן עקבי את משכורת הבכירים וחברי הכנסת. מי שלא עוקב ומשמיע קול זעקה על הקיזוזים, קרי התספורות החוזרות ונשנות של הטייקונים, ע"י הבנקים. מי שעושה החלטות פופוליסטיות למען רווח פוליטי זמני ולאחר מכן מאשים אחרים- הם צריכים להיות אלו המושאים לביקורת ואלו אשר קוראים בשער לשמם. אם לא יקום קול זעקה עכשיו, הוא בטוח יבוא אח"כ. השאלה היא האם כשהשנים יעברו- זה לא יהיה מאוחר מדי?
