מאמרו המכונן של אומברטו אקו, ודבריו של מרדכי בר-און לאחריו, הם טקסט מכונן שאמור להרעיד את אמות הסיפים אצל כל אדם אשר יקרא אותו.
אומברטו אקו, הסופר האיטלקי הנודע בעיקר כמחבר "שם הורד", היה ילד שחונך תחת זרועו הארוכה של משטר מוסוליני באיטליה הפשיסטית של שנות השלושים של המאה הקודמת. בחיבור זה, בהוצאה מחודשת, אומברטו אקו נובר בשאלה: "מה זה בעצם להיות פשיסט? והאם יש בנו מאפיינים פשיסטים?". המילה הכה נפוצה כעת היא רק פתח לזרמים של משטרים טוטליטריים.
אקו מאמין במטפורה הנדושה של אור בקצה המנהרה, אך הוא מרחיב על כך שלאורך המנהרה יש עדיים פנסים. הטקסט רלוונטי היום כמו שהיה רלוונטי אז, וזה בעצם מה שהכי מערער את נפש הקורא. השנאה, לחצי האידיאולוגיה והתעמולה המתודולוגית לאינדוקטרינציה. את כולם חווה אקו במו ידיו כנער במערכת החינוך הפשיסטית באיטליה דאז. לכן, הבחנותיו כה מהותיות, כה חשובות.
מרדכי בר און מתייחס לדבריי אקו ומשליך אותם הרחק הרחק לביצה הישראלית. הוא קורא לבדק בית וכינון ושמירה על החברה כדמוקרטית. וזה בא מאדם שהקדיש את מירב שנות חיין לעשייה ציבורית. מקצין חינוך ראשי (קחצ"ר) ועד היותו ח"כ. הבעיה היחידה בספר מבחינתי היה חוסר דוגמאות מספק את הנחת או שמיעת קול נגדי לתזה שהובאה לפנינו. אך עדיין, ספר מרתק ומעולה. מסביר רבות על המנהיגים אשר משתמשים בטיעונים רבויי פאתוס, רגש עליונות ודורשים חשיבה לא ביקורתית כנגדם.
מערכת "לתוך הלילה" נותנת ארבעה כוכבים מתוך חמישה ל"פשיסט הנצחי" מאת מרדכי בר-און ואומברטו אקו.
