ההצעה פשוטה, להפוך את הקהילה לכוח אלקטוריאלי. לדעתי, רק כך כנראה יוכל לבוא שינוי למחוזותינו. רק כך יינתן מענה אמיתי למה שנדמה כאפליה מתמשכת כנגד אנשי הקהילה.
המחאה השנתית הייתה. אך איפה היא כעת? כל סדר היום התקשורתי עסוק כולו בבחירות המתקרבות כך שאין לה זכר. מחאה שהייתה ברובה שקטה ומכובדת. מחאה של קהילה שהבינה בצדק כי היחס כלפיה מפלה, אלים וקשה.
העדה, שעברה תלאות במטרה להגיע לארץ המובטחת, ראתה כי היחס הגזעני כלפיה לא משתנה- לא בהדרגה, לא בכלל. אני חושב שאפילו שום דבר לא בהכרח השתנה מאז ימי הוצאתו לראשונה של השיר "עבודה שחורה" של אהוד בנאי. לא בשיר, ולא בחיים.
אני חושב שהגזענות קיימת. ברחוב, במשטרה. לעיני כל. אם רוצים למגר חולי כה עמוק, יש להתייחס לא רק באמירות אלא בעיקר במעשים. הממשלה הנוכחית לא בהכרח עשתה מספיק למען העדה. יש לקוות שהממשלה הבאה רק תשכיל מכך כן לעשייה ולא לדיבורים בלבד.
בהתאם, על הקהילה להתאגד ולהתקיים כגוש בוחרים. כשהגוש יתמקד ככוח לובי פוליטי- כך יבחינו מעבר למילים, מעבר לסיסמאות במה שבאמת צריך לעשות. חושך יש למגר, על מנת שהאור והטוב יופיעו.
