שרת התרבות מירי רגב (הליכוד) ממשיכה את התקפותיה ואת התקפות רה"מ בנימין נתניהו כנגד ראש מפלגת חוסן לישראל, הרמטכ"ל-לשעבר בני גנץ בנוגע להתנהלותו באזרחות ובעת שירותו- אז חשבנו לבדוק מה אמרו על שירותה של רגב במהלך תפקודה בתפקיד בכיר בצה"ל. היה מעניין.
בין היתר רגב האשימה את גנץ כי הוא קרא "צאו לקטוף כלניות ודניאל טגרמן נהרג" במהלך מבצע "צוק איתן". בריאיון עבור מעריב בשישה בינואר השנה רגב אמרה כי "גנץ תמיד היה ברירת מחדל, תמיד מספר שתיים". רגב המשיכה עם קו המתקפה שלה נגד הרמטכ"ל בתקופת מבצע צוק איתן בטענה כי הוא לא לוקח אחריות. עם כל כך הרבה טענות נגד התנהלותו של גנץ, מערכת לתוך הלילה הלכה לבדוק האם הייתה ביקורת כלפי רגב במהלך המלחמה בה שירתה כדובר צה"ל. בדו"ח מבקר המדינה משנת 2007 כתב מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס בנוגע להתנהלות דובר צה"ל במהלך מלחמת לבנון השנייה כי "בעת המלחמה בלבנון נמצאה חטיבת דובר צה"ל במצב ארגוני לא יציב, נוכח שני שינויים ארגוניים משמעותיים שנעשו בה בתוך פרק זמן קצר וטרם הוטמעו ומוסדו דיים".
בין הדוגמאות לתחומים בהם לא הייתה מוכנות מבצעית של החטיבה היה ניתן למנות "תפיסת הפעלה חטיבתית מעודכנת לעת שגרה ולעת חירום וסיכום תורתי מעודכן לתחומי התקשורת, הדוברות וההסברה בצה"ל". כלומר תחת רגב הייתה חטיבת דובר צה"ל בחוסר ארגון מוחלט.
לינדנשטראוס ממשיך כי "כתוצאה מכך למועד תחילת המלחמה חסרו בחטיבה מסמכי יסוד מעודכנים, שהיו אמורים לשמש בסיס מוכר ומחייב לכלל קציני החטיבה". בנוגע לטיפול בעורף והמערך ההסברתי בפיקוד העורף באותה תקופה נכתב: "חומרי ההסברה של הפיקוד לרבות מודעות מוכנות מראש לעיתונים, סרטוני הדרכה בנוגע לבחירת חדר מוגן והנחיות התגוננות-לא היו מעודכנים לתרחישים שנקבעו ואושרו, בהם האפשרויות של ירי רקטות על מדינת ישראל, ולפי לקחים שהופקו ממלחמות וממצבי כוננות קודמים". עוד כתב המבקר כי אפילו תפקידים הסברתיים שונים בפיקוד העורף, אשר נעשים בשיתוף עם חטיבת דובר צה"ל- לא אוישו בפיקוד בתחילת המלחמה, וחסרו מסבירים בשפות זרות כגון ערבית, רוסית ואמהרית.
דובר צה"ל הוא לא הגוף היחיד בו היו ליקויים בתחום ההסברה אליו התייחס המבקר. לינדנשטראוס כתב: "חרף קיומו של איום הייחוס מלבנון, לא נקבעה תכנית הסברה לאומית להתמודדות עם איום זה ולא בוצע בעניין זה מהלך הסברתי ממלכתי יזום ומתואם". באותה תקופה, מערך ההסברה הלאומי היה, דה-פקטו, מונח על כתפי מערכת חטיבת דובר צה"ל. ממסמך המבקר אנו למדים שאפילו הוא לא היה חף מטעויות קשות שהשפיעו בעקיפין ובאופן מיידי על הכוחות המבצעיים ועל שדה הקרב. המבקר כתב: "בביקורת נמצא כי ראש אגף המבצעים דאז לא בחן עם דוברת צה"ל את המשמעויות הנובעות מהנחיית הרמטכ"ל לקיים מדיניות תקשורתית של 'פתיחות מרבית אך מבוקרת', תוך תיאום קביעת גבולות הפתיחות עם מחלקת ביטחון מידע לצורך ביצוע האיזונים הדרושים ותרגומם לנהלים מתאימים", ומרחיב: "כדי להתאים את המדיניות האמורה לאופייה של המלחמה בלבנון. התברר כי במהלך המלחמה בלבנון שררה אי-בהירות בקרב קציני צה"ל בנוגע למידת הפתיחות התקשורתית המותרת, גבולותיה ואופן הפיקוח והבקרה מצד המפקדים והגורמים המקצועיים הנדרשים למדיניות זו במהלך הלחימה כדי להבטיח את יישומה, דבר אשר גרם בין היתר לחשיפת מידע מסווג". כלומר, רגב אישרה פלטפורמה לחשיפת מידע רגיש ללא הבחנה תוך כדי סיכון אפשרי של חיילים.
במסמך, דאז, נכתב כי "אין בצה"ל [עדיין] הוראות כתובות המסדירות את צירופם של כתבים ליחידות צה"ל בשטחי לחימה, לרבות חלוקת האחראיות, הסמכויות ודרכי שיתוף הפעולה בתחום זה בין גורמי צה"ל החל מרמת המטה הכללי ועד היחידה המבצעת". לפי המסמך, חלק מבקשות דובר צה"ל לצרף כתבים לכוחות התקבלו בהתנגדות וחלקם אפילו בפועל לא מילאו את הנחיות המטכ"ל לצרף כתבים. בדו"ח הורחב כי במהלך המלחמה בלבנון "היקף חשיפת המידע היה רב ומשמעותי ונמשך עד לסיומה. יש לראות בחומרה את אי- ההקפדה בצה"ל בתחום החשוב והרגיש של שמירת ביטחון המידע המעידה על חוסר משמעת". משרד מבקר המדינה במסמך זה העיר על היקף חשיפת המידע המסווג ועל "אי-הפעלת הסמכות באופן תקיף וחד-משמעי בעת המלחמה לצמצם את היקף החשיפה, הן של הגורמים הפיקודיים ובראשם הרמטכ"ל וראש אגף המבצעים והן של הגורמים המקצועיים האחראים בצה"ל לביטחון המידע, ובראשם ראש אגף המודיעין, באמצעות ראש מחלקת ביטחון המידע" וגם דובר צה"ל.
"חלק מנושאים מסווגים שנקבע שאסור לחשוף מידע בעניינם (המוגדרים בצה"ל "יעדי ההסתרה") נחשפו באמצעות כלי התקשורת במהלך המלחמה בלבנון", והוסיף כי בין היתר "משום שחלק מהמפקדים שקיימו תדריכים לכלי התקשורת לא הכירו דיים את יעדי ההסתרה. בביקורת עלה, שאין נוהל המסדיר את הטיפול ביעדי ההסתרה וקובע, בין היתר, את תהליך ריכוזם, גיבושם ואישורם" נכתב במסמך.
