ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת מקדמת תכנית חדשה ושאפתנית לשינוי אופן גביית המס על הרכבים הפרטיים, במטרה לצמצם את העומס בכבישים. לפי התכנית, כל בעל רכב פרטי בישראל יחוייב בהתקנת חיישן שינתר את מספר הקילומטרים שנסעו ברכב, את הזמנים בהם נעשה שימוש בו ואף יעקוב אחר זהות הנהג ומספר הנוסעים, כך נחשף באתר "גיקטיים" בחודש שעבר.
מטרת העל של התכנית היא לצמצם את מספר הרכבים בכביש על-ידי גבית מס ישיר על שימוש ישיר ברכב ולא רק על אחזקתו כפי שנהוג כיום. הסכום שיגבה מכל נהג יקבע על-פי קריטריונים שונים: מרחק הנסיעה, כמות הנוסעים, מסלול הנסיעה, שימוש בכביש בשעות העומס ועוד. לפי התכנית החדשה שהועדה למדע וטכנולוגיה מקדמת, הנתונים הללו יאספו על ידי חיישן ייעודי שכל נהג יחויב להתקין ברכבו ויחובר באמצעות אפליקציה מיוחדת לטלפון הנייד שלו. במילים אחרות, לרשויות תהיה גישה כמעט מלאה לכל המתרחש ברכבכם בזמן הנהיגה בו.
הוגה התכנית הוא הפרופ' מנואל טרכטנברג, לשעבר איש מפלגת העבודה וכיום חוקר במכון שמואל נאמן ובאוניברסיטת תל-אביב. דבריו, כפי שפורסמו באתר הועדה ינקטו צעדים להגנה על פרטיות הנהגים: "הנתונים לישומון (אפליקציה, א"ו) בטלפון הנייד של הנהג יועלו בצורה מוצפנת- ופעם בשבוע תועבר העלות (ללא הנתונים עצמם- בכדי לשמור על הפרטיות) לרשות שתגבה את המיסוי". אולם, גם אם הנתונים עולים בצורה מוצפנת, אין זה אומר שלאיש אין גישה אליהם. להיפך, טרכנטנברג הציע יישום חלקי של התכנית במשך כשבע שנים במסגרתו נתוני הנסיעה של כל נוסע יועברו במלואם לחברת הביטוח של הנהג.
ההצעה מעלה מספר סוגיות והתנגשויות עם חוק
הגנת הפרטיות ומספר זכויות יסוד כמו הזכות לפרטיות והחופש לתנועה. מנגד, זה לא מנע
מיו"ר הוועדה, ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) לתמוך בהצעה. "בעיית
העומס בכבישים הולכת ומחריפה ותלך ותחריף. מדי שנה עולות מאות-אלפי מכוניות חדשות
על כבישי ישראל, וקצב הרחבת הכבישים, עידוד התחבורה הציבורית והשיתופית, בניית
הרכבות הארציות והעירוניות והקמת המחלפים – לא מדביק את הפער. שני מדדים חשובים
הוא העלייה הדרמטית בשנים האחרונות במספר כלי הרכב ומספר הנסועה".
בדו"ח תמונת המצב לשנת 2018 של האגודה לזכויות האזרח נקבע כי "בשנים
האחרונות מתחזקת בישראל מגמה מטרידה ביותר של צמצום המרחב הדמוקרטי, באופן שמצטייר
כמדיניות מכוונת."
האם
אנחנו בדרך לגרסא ישראלית של 1984? אולי.
עוד נכתב בהודעה באתר הכנסת כי טרכנטנברג אמר בוועדה ש"הנתונים לישומון בטלפון הנייד של הנהג יועלו בצורה מוצפנת- ופעם בשבוע תועבר העלות (ללא הנתונים עצמם- בכדי לשמור על הפרטיות) לרשות שתגבה את המיסוי". לפי אתר הכנסת, כיום נגבים בישראל כ-30 מיליארד דולרים כתוצאה ממיסוי רכב. טכנטנברג הציע יישום חלקי של התכנית במשך שבע שנים וכי נתוני הנסיעה של כל נוסע יועברו לחברת הביטוח של הנהג. במעמד הוועדה הציגה הילה חדד, מנהלת מינהלת נתיבי ישראל במשרד התחבורה, כי המשרד משקיע 30 מיליון שקלים במערכות טכנולוגיות מתקדמות לשיפור ניהול התנועה כהעדפה ברמזורים המשפיעות על כל הסביבה, מחשוב הכבישים שימסרו נתונים על בעיות ומצוקות, כולל שקילת משאיות במשקל עודף" לשון ההודעה.
חדד ציינה כי "תיווצר רתיעה בחלק מהציבור מניטור נתוני הנסיעה, ולכן בתחילה יש לקדם פתרון זה מרצון". ההצעה מעלה מספר סוגיות והתנגשויות עם חוק הגנת הפרטיות ומספר זכויות יסוד כמו החופש לפרטיות והחופש לתנועה. מנגד, זה לא מנע מיו"ר הוועדה, ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה) לתמוך בהצעה. "בעיית העומס בכבישים הולכת ומחריפה ותלך ותחריף. מדי שנה עולות מאות-אלפי מכוניות חדשות על כבישי ישראל, וקצב הרחבת הכבישים, עידוד התחבורה הציבורית והשיתופית, בניית הרכבות הארציות והעירוניות והקמת המחלפים – לא מדביק את הפער. שני מדדים חשובים הוא העלייה הדרמטית בשנים האחרונות במספר כלי הרכב ומספר הנסועה".
בדו"ח תמונת המצב לשנת 2018 של האגודה לזכויות האזרח נקבע כי "בשנים האחרונות מתחזקת בישראל מגמה מטרידה ביותר של צמצום המרחב הדמוקרטי, באופן שמצטייר כמדיניות מכוונת." האם אנחנו בדרך לגרסא ישראלית של 1984? אולי.
