שתי יצירות של אותו אמן כחול-לבן, האחת סדרת "ארדור" השקועה בפנטזיה והשניה ספרון קצר ללא מילים בשם" בטעם אגס"; האחד, שני יוצרים, והשניה אחד. אחד גורע ויש, בו חיסרון מסוים בעוד השני קורן מתקווה. הרהורים לאחר קריאה מהירה, גרסת מערכת לתוך הלילה
לא קל להיות אמני מנגה שלא חיים ביפן. אדרבא ישראל בה התרבות הזו אינה דגש. אם בכלל קיימת. "ארדור", סדרת מנגה ישראלית מבית היוצר של נמרוד פרידמן (כתיבה וסיפור) וגיא לנמן (אמנות וסיפור), היא ניסיון נוסף שנראה, לפחות תחילה, כניסיון לחקות את הגרסה היפנית ואת ז'אנר הפנטזיה בה. האויב הוא שד אכזר. הגיבורה הראשית היא לוחמת נועזת שמקורותיה ספר במעשיות עם אירופאיות, ספק ממוחו הקודח של מישהו. אין לצערי שום דבר בסיפור הזה שמחדש. הכתיבה מעט חורקת ולא קשורה להוויה או לתחושה הישראלית. האומנות גם קצת חורקת אך פחות. זה לא אומר שהניסיון לא טוב אבל אולי היה עדיף עוד ליטוש, עוד ישיבה אחת בחדר העריכה, עוד מספר תיקונים בסטוריבורד והיה יוצא עלילה באמת מדהימה. עולם פנטזיה חדש ומגניב עם דמויות פחות שטוחות ועם יצירה עלילתית יותר שלמה.
הספרון, כי אי-אפשר לקרוא לזה ספר, של הסיפור הקצר "טעם אגס" מבית היוצר הבלעדי של גיא לנמן, נותן תחושה אחרת. הסיפור במנגה הקצרה הזו הוא ללא מילים, אוניברסלי ולכן לא אהרוס לקורא התרגש את הסיפור אלא רק אכתוב שזה סיפור אהבה. ללא מילים אך עם הרבה רבדים ונשמה. יש עדיין סיכוי לעבודת איכות בארצנו הקטנטונת. האמנות מינימליסטית לעיתים ומדויקת לעיתים. פשוט משגעת. היא מעבירה בחן את מה שהדמויות הראשיות מרגישות. בכלל זהו סיפור שיכול באותה מידה להיות סטוריבורד שייתן הרבה במה ליותר וגם אולי נפח עומק לעלילה בפורמט ארוך יותר. סרט נניח. בקיצור, סיפור יוצא דופן, שגרתי אבל לא, שמותיר בך רגש אמיתי ומחשבות אחרי הרבה אחרי שסיימת לקרוא אותו. מערכת לתוך הלילה נותנת בהתאמה שלושה כוכבים לארדור וארבעה כמעט חמישה כוכבים לטעם אגס. נשתמע ביצירה הבאה
ארדור
טעם אגס
