כך עולה מבקשת חופש המידע של מערכת לתוך הלילה. במקביל, מהמשטרה נמסר כי בנוגע למס' הנעדרים הקטינים שנוספו ב-18' אין נתונים במערכת המשטרתית שכן מערכת "נעדרים" בוטלה ומהשנה לא מזינים בה תיקי מעקב
לפי המידע שהתקבל במערכת לתוך הלילה, 32 נערים ו-16 נערות נעדרים ללא ידיעה על מצבם בישראל. ההיעדרויות מתחלקות שנתית כך- מסוף 48 ועד תחילת שנותה-50 יש נעדר יחיד; בשנות החמישים תריסר נעדרים ונעדרות; שנות ה-60 וה-70 בהתאמה שישה כל עשור; שנות השמונים חמישה; שנות ה-90 11 נעדרים ונעדרות; בעשור הראשון של המאה ה-21 חמישה ומ2010 עד 17' שני נעדרים. לדברי המשטרה גורמי הבריחה העיקריים הם התפוגגות הקשר עם המשפחה מחמת תקשורת לקויה עם ההורים, מותו של אחד מבני המשפחה, מעבר למקום מגורים חדש, כישלון בבית הספר
על פי שנתון "ילדים בישראל 2017" של המועצה הלאומית לשלום הילד רק בשנים 2015-2016 היו 2487 נעדרים קטינים. מתוכם רק אחד, לא אותר. על פי מסמך המועצה, מאז 2002 חלה ירידה במספר הקטינים שנעדרו מביתם, אך שכיחות ההיעדרות גדלה עם הגיל. על פי המסמך, בשנת 2016 באזור המרכז היו המספר הרב ביותר של היעלמויות (23%), לאחר מכן בדרום(22%) ולאחר ירידה משמעותית במקום השלישי באזור החוף (12%). עוד נקבע במסמך כי "במחוזות מרכז ודרום קטינים נעדרו מבתיהם יותר מאשר שאר המחוזות. במקביל, צוין כי למעט מחוזות ת"א וש"י, בשאר המחוזות היו יותר היעלמויות של נערות מאשר נערים
על פי דו" ח של מרכז המחקר והמידע בכנסת בשם "טיפול המשטרה והמרכז, הלאומי לרפואה משפטית באיתור נעדרים אזרחיים ובזיהוי אלמונים" מה-22 בנובמבר 2015 נכתב כי על פי נתוני משטרת ישראל בכל שנה מדווחים בממוצע 3700 נעדרים. רובם נמצאים תוך יממה. בכל שנה נוספים כמה עשרות בני-אדם לרשימת הנעדרים שאינם מאותרים. במקביל, מתגלים כמה עשרות מקרים חדשים של אלמונים שאינם מזוהים. דו"ח הכנסת עסק אך ורק ב נעדרים אזרחיים ולא הנעדרים בעת שירותם הצבאי. על פי פקודת המטה הארצי, נעדר הוא" כל אדם שהיה אמור להגיע לביתו או לכל מסגרת אחרת שהוא לן בה, ולא חזר לאותה מסגרת מגורים במשך זמן סביר ומקום הימצאו אינו ידוע, לרבות מטייל שלא הגיע ליעד המתוכנן". על פי המסמך, נעדרים עד גיל 12 הם נעדרים לטיפול מיידי. עוד כותב המסמך כי משנת 1992 עד 2014, 486 נעדרים אותרו לאחר יותר משנה מיום ההכרזה על היעדרותם. עוד, עולה כי מספר התיקים שנפתחו בשנים אלו ונותרו פעילים עומד על 378. בדוח הכנסת נכתב כי בפילוח הדיווחים לפי קבוצת גיל עולה כי מתחילת המערכת הממוחשבת (שנת 92') ועד סוף שנת 2014- הקבוצה הבולטת ביותר בקרב הנעדרים היא בין הגילאים 13 ל-17
מאז קום המדינה ועד כתיבת מסמך מרכז המחקר נרשמו במדינת ישראל 85,545 מקרי הכרזות מסוג נעדר
לפי הפקודה תיק נעדר ייגנז אם עברו חמש שנים ממועד קבלת הודעה על היעלמותו בידי המשטרה והעדר טרם אותר או מפקד היחידה החוקרת סבר כי מוצו אפשרויות החקירה או קצין החקירות המרחבי המליץ בפני ראש, המרחב לגנוז את תיק הנעדר ולהעביר את התיק ואת המלצותיו לחוליית נעדרים. על פי הפקודה, תיק נעדר שנושאו לא אותר יבוער בתום יובל מיום ההיעדרות ובאישור ראש אגף חקירות. כלומר, סביר להניח שכבר בוערו מסמכים הנוגעים לנעדרים שלא אותרו
כמו כן, אין באפשרות המשטרה להפיק מידע סטטיסטי ופילוח תיקים לפי הוראות החוקר או לפי נסיבות מציאתו של נעדר, מצבו(חי או מת). לפי דו"ח משנת 2015 שהוצג בפני הכנסת, כוח האדם בחולית נעדרים עמד על קצין אחד ושתי חוקרות בלבד. לא מפורסם מועד, הכנסת פרטי הנעדר למערכת ומתי המשטרה קיבלה את פרטי הנעדר. על פי המכון לרפואה משפטית" במידה ונקבע כי חלפו יותר מ-20 שנה ממועד המוות עד מועד המציאה של עצמות או שלד- לא נפתח תיק אלמוני ולא מתנהלת חקירה". מנתוני אותו מרכז עולה כי משנת 2001 ועד כתיבת הדוח, נמצאו, 4947 גופו-בממוצע 342 גופות לשנה- מתוכם 923 לא זוהו. שיעור האלמונים הלא מזוהים, על פי הנתונים שהמכון לרפואה משפטית מסר לכותבי דו"ח הכנסת, עומד, על 19%. עוד נכתב כי עד סוף שנת 14', היו 24 מקרים של מציאת עצמות אדם. נכון לכתיבת דוח הכנסת, היה הבדל בין מס' גופות אלמונים בידי המרכז לרפואה משפטית, 622 במספר, למספר גופות האלמונים שלא זיהו ודווחו על ידי המשטרה, 193 במספר בין השנים 2004 עד 2015. משמע 429 יותר אלמונים ברשומות המרכז לרפואה משפטית מאשר במשטרה. עוד עלה בדוח כי בעוד לחלק מעמותות הסיוע באיתור נעדרים יש ציוד מתקדם של רחפנים וכלבי איתור מיוחדים. אין בידי חוליית הנעדרים במשטרה ציוד כזה
בראיון עבור מערכת לתוך הלילה, ראש שדולת הנעדרים בכנסת והאלוף במיל', ח"כ(התנועה) איל בן ראובן אמר כי "יש לקונה אדירה בצורת הטיפול; שוקי וורדה מיניביצקי, בנם דניאל יצא בשש בבוקר כבר לפני ארבע שנים, מצפים שדניאל יכנס דרך הדלת", והרחיב: אין הגדרה אזרחית לנעדר. במשטרה היה ק' אחד שטיפל בנושא הנעדרים. לדוגמא, כשדווח על נעדר, תחנת הגליל היתה מקבלת אחראיות. בשלב מסוים צריך להפוך את העניין לעניין מודיעיני. פה גילינו חוסר התאמה משווע בין המשטרה למכון הפתולוגי. נפגשנו עם הנשיא, מפכ"ל המשטרה והמכון הפתולוגי. צוות החקירה התרחב אך זה עדיין צוות בלבד". בן ראובן הוסיף: "אין דבר יותר גרוע למשפחה מהחוסר וודאות. יכול להוציא מדעתם. נניח, גילינו אז, במחקר הראשוני, שבמשטרה אין כתובת להתקשר. (כיום יש-א"ו)", והסביר: "ראינו שיש בעיה- מה עושים עם המשפחות, עם הרכוש, איך הרכוש מתחלק. משפחות הנעדרים הן משפחות נטושות. משפחה כיום במדינת ישראל היא הופכת למשפחה נטושה, בשונה [מהטיפול הנעדרים] בצה"ל"
אך כיום יש מהלכים לשיפור מצב המשפחות. בן ראובן ציין כי " עובדים על חקיקה, עו" ד בהתנדבות עם העמותה ועוסקים בהגדרה מהו נעדר. עם האפוטרופוס הכללי… יש מערכת שלמה של עבודה: יש להגיע להגדרות ברורות ברמה הלאומית", וסיפר: " שיהיה ברור למשפחה מה קורה לה ומה היא עושה. זו מצוקה שעולה בהרבה משאבים. אפילו לא יודעים מה לעשות עם כרטיס קופת חולים של נעדר. עם אדם שנפטר כן יודעים אך עם נעדר לא. התקווה תמיד נשארת. היום המשטרה מטפלת יותר טוב, בנושא. לפני מספר שנים, היו אומרים לפונים 'תחזרו עוד 48 שעות' – קרי השעות הכי קריטיות. כיום יש תיאום טוב יותר בין המכון הפתולוגי למשטרה".
בן ראובן קבע: "אני רוצה שלמשפחה של נעדר, מרגע הפיכתו לכזה, תקבל סיוע לאומי. לעמיתים הנעדר זה ראש המשפחה. שתהיה הגדרה ברורה מה היא מקבלת. שיהיה סיוע טיפולי פסיכולוגי-זכאות לטיפול נפשי למשפחה. דברים שקיימים בעולם. באוסטרליה, בגרמניה, בארה"ב. שתהיה הגדרה לגבי רכוש הנעדר". זו עבודת קודש אמיתית
